וַיֹּ֗אמֶר מָ֣ה הָֽעֵרָבוֹן֮ אֲשֶׁ֣ר אֶתֶּן־לָּךְ֒ וַתֹּ֗אמֶר חֹתָֽמְךָ֙ וּפְתִילֶ֔ךָ וּמַטְּךָ֖ אֲשֶׁ֣ר בְּיָדֶ֑ךָ וַיִּתֶּן־לָּ֛הּ וַיָּבֹ֥א אֵלֶ֖יהָ וַתַּ֥הַר לֽוֹ׃
מדרש אגדה
חותמך ופתילך ומטך. נצנצה [בה] רוח הקודש: חותמך. זו מלכות, שנאמר חי אני נאם ה' [כו'] אם יהיה בניהו בן יהויקים מלך יהודה וגו' (ירמי' כב כד): ופתילך. אלו סנהדרין שמתעטפים בטליתותיהם: ומטך אשר בידך. זה משיח, שנאמר מטה עוזך ישלח ה' מציון וגו' (תהלים קי ב):
במדבר רבה
וּמַטֵּה אַהֲרֹן (במדבר יז, כא), יֵשׁ אוֹמְרִים הוּא הַמַּטֶּה שֶׁהָיָה בְּיַד יְהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לח, יח): וּמַטְךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים הוּא הַמַּטֶּה שֶׁהָיָה בְּיַד משֶׁה וּמֵעַצְמוֹ פָּרַח, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יז, כג): וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן. וְאִית דְּאָמְרֵי נָטַל משֶׁה קוֹרָה אַחַת וַחֲתָכָהּ לִשְׁנֵים עָשָׂר נְסָרִים, וְאוֹמֵר לָהֶם כֻּלְּכֶם מִקּוֹרָה אַחַת טְלוּ מַקֶּלְכֶם, וְעַל מֶה עָשָׂה (משלי כ, ג): כָּבוֹד לָאִישׁ שֶׁבֶת מֵרִיב וְכָל אֱוִיל יִתְגַלָּע, שֶׁלֹא יֹאמְרוּ מַקְלוֹ הָיָה לַח וְהִפְרִיחַ. וְגָזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמַּקֵּל וְנִמְצָא עָלָיו שֵׁם הַמְפֹרָשׁ שֶׁהָיָה בַּצִּיץ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יז, כג): וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ, וְהִפְרִיחַ בּוֹ בַּלַּיְלָה, וְעָשָׂה פֶּרִי (במדבר יז, כג): וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים, גָּמַל לְכָל מִי שֶׁהָיָה שׁוֹקֵד עַל שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי, וְלָמָּה שְׁקֵדִים וְלֹא רִמּוֹנִים וְלֹא אֱגוֹזִים, לְפִי שֶׁנִּמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל בָּהֶם, וְאוֹתוֹ הַמַּטֶּה הָיָה בְּיַד כָּל מֶלֶךְ וּמֶלֶךְ עַד שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְנִגְנַז, וְאוֹתוֹ הַמַּטֶּה עָתִיד לִהְיוֹת בְּיַד מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קי, כ): מַטֵּה עֻזְּךָ יִשְׁלַח ה' מִצִּיּוֹן רְדֵה בְּקֶרֶב אֹיְבֶיךָ:
אגדת בראשית
[ב] ד"א שב לימיני מטה עוזך ישלח ה' מציון. איזה המטה מה שנטלה תמר מיהודה, שנאמר חותמך ופתילך ומטך (בראשית לח יח), כיון שעיברה הימנו, ויהי כמשלש חדשים וגו'. היא מוצאת וגו' (שם שם כד וכה), נתן לה דימוס ולא נשרפה, אמר לו הקב"ה ואתה הודיתה ופדית שלשה מן השרפה, תמר ושני בניה, חייך אף אני מציל שלשה מן בני בניך מן השרפה, חנניה מישאל ועזריה, שנאמר באדין נפקין שדרך מישך ועבד נגו מן גוא נורא (דניאל ג כו), באותה שעה נטל יהודה שלשה כתרים, חותמך זה זרובבל, שנאמר ביום ההוא נאום ה' צבאות אקחך זרובבל וגו' ושמתיך כחותם (חגי ב כג). ופתילך זה בית המקדש, דכתיב ופתיל פשתים בידו וקנה המדה (יחזקאל מ ג). ומטך זה משיח העומד מבני בניו, שנאמר מטה עוזך ישלח ה' מציון.