בראשית ל:טז מדרש: מדרש שכל טוב, מדרש אגדה, מדרש תנחומא ודברים רבה

ותצא דינא בת לאה. למה פתח הכתוב ותצא, מלמד שחסרונה נתלה באמה, שכשם שיצאת אמה מקושטת לקראת יעקב לדבר מצוה [שנאמר ותצא לאה לקראתו] ותאמר אלי תבא (בראשית ל טז), כך יצאת בתה מקושטת לפריצות וראתה כזונה ולא מיחתה:

בת לאה. ולא בת יעקב, אלא כשם שהיתה לאה יצאנית: [שנאמר ותצא לאה לקראתו (בראשית ל טז), כך היתה דינה יצאנית]:

בֹּא וּרְאֵה כְּשֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹא אֶת חַוָּה, הָיָה מְחַשֵּׁב מֵאֵיזֶה מָקוֹם לִבְרֹאתָהּ. אָמַר, אִם אֶבְרָא אוֹתָהּ מִן הָרֹאשׁ, תִּהְיֶה רוּחָהּ גַּסָּה. מִן הָעַיִן, תִּהְיֶה סַקְרָנִית. מִן הַפֶּה, תִּהְיֶה פַּטְפְּטָנִית. מִן הָאֹזֶן, תִּהְיֶה צַיְּתָנִית. מִן הַיָּדַיִם, תִּהְיֶה גּוֹנֶבֶת. מִן הָרַגְלַיִם, תִּהְיֶה פַּרְדָּנִית. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. בְּרָאָהּ מִן הַצֵּלָע מִמָּקוֹם צָנוּעַ, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה צְנוּעָה יוֹשֶׁבֶת בַּבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו (בראשית ב, כב). וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא יָצְאוּ יְדֵיהֶן מֵאֵלּוּ הַמּוּמִין. לֹא בְרָאָהּ מִן הָרֹאשׁ שֶׁלֹּא תְהֵא רוּחָהּ גַּסָּה, עָמְדוּ בְּנוֹת צִיּוֹן וְהָיְתָה רוּחָן גַּסָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר ה' יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן וְגוֹ' (ישעיה ג, טז). לֹא בְרָאָהּ מִן הָעַיִן שֶׁלֹּא תְהֵא סַקְרָנִית, עָמְדָה חַוָּה וְהָיְתָה סַקְרָנִית, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ וְגוֹ' (בראשית ג, ו). לֹא בְרָאָהּ מִן הַפֶּה שֶׁלֹּא תְהֵא פַטְפְּטָנִית, עָמְדָה לֵאָה וְהָיְתָה פַטְפְּטָנִית, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי (בראשית ל, טו). וְכֵן, וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה (במדבר יב, א). לֹא בְרָאָהּ מִן הָאֹזֶן שֶׁלֹּא תְהֵא צַיְּתָנִית, עָמְדָה שָׂרָה וְהָיְתָה צַיְּתָנִית, שֶׁנֶּאֱמַר: וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל (בראשית יח, י). לֹא בְרָאָהּ מִן הַיָּד שֶׁלֹּא תְהֵא גוֹנֶבֶת, וְרָחֵל הָיְתָה גוֹנֶבֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים (בראשית לא, יט). לֹא בְרָאָהּ מִן הָרֶגֶל שֶׁלֹּא תְהֵא פַרְדָּנִית, עָמְדָה לֵאָה וְהָיְתָה פַרְדָּנִית, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתֵּצֵא לֵאָה (בראשית ל, טז). וְכֵן וַתֵּצֵא דִינָה (בראשית לד, א).