וַתֵּ֗לֶד זִלְפָּ֛ה שִׁפְחַ֥ת לֵאָ֖ה לְיַעֲקֹ֥ב בֵּֽן׃
מדרש אגדה
את זלפה שפחתו. והיתה קטנה והיתה ראויה לרחל, וניתנה ללאה ברמאותו, כדי להראות ליעקב שזו שפחת רחל, ומנא לן דקטנה היא, דכתיב בה ותלד (בראשית ל י), ולא כתיב ותהר כבלהה, ובבלהה כתיב ותהר (שם שם ד) שהיתה בחורה ואין ההריון ניכר בה הא סתמא קטנה:
בראשית רבה
ותלד זלפה שפחת לאה - בכולם כתיב: ותהר, וכאן ותלד?! אלא בחורה היתה, ולא היתה ניכרת בעיבורה. ותאמר לאה בא גד, אתיא גדא דביתא אתא גדא דעלמא, בא מי שעתיד לגדד משתיתן של עובדי כוכבים. ומנו? אליהו. אליהו משל מי? ר' אליעזר אמר: משל בנימין, דכתיב (ד"ה א ח): ויערשיה ואליה, וזכרי, בני ירוחם, כל אלה בני בנימין. ר' נהוראי אמר: משל גד היה, הה"ד (מלכים א טז): ויאמר אליהו התשבי, מתושבי גלעד. אמר רבי פליפי בר נהוראי: מאן חזית למימר כן? אמר לו: דכתיב (יהושע יג): ויהי להם הגבול יעזר וכל ערי הגלעד. מה מקיים ר' אלעזר קרא דר' נהוראי מתושבי גלעד? מיושבי לשכת הגזית הוה. ומה מקיים ר' נהוראי קרא דר' אלעזר ויערשיה ואליהו? אלא מדרשות הן, בשעה שהיה הקדוש ברוך הוא מרעיש עולמו, היה מזכיר זכות אבות, בני ירוחם, והקב"ה מתמלא רחמים על עולמו. פעם אחת נחלקו רבותינו בדבר אלו אומרים משל גד, ואלו אומרים משל בנימין, בא ועמד לפניהם. אמר לו: רבותינו מה אתם נחלקים עלי? אני, מבני בניה שלרחל: