בראשית ל:יח מדרש: בראשית רבה

ותצא לאה לקראתו - מלמד, שלא הניחה אותו לרחוץ רגליו. ותאמר אלי תבא אמר רבי אבהו: צפה הקדוש ברוך הוא, שלא היתה כוונתה, אלא לשם שמים להעמיד שבטים, לפיכך הוצרך הכתוב לומר: וישמע אלהים אל לאה. ותאמר אלי תבא אמר רבי לוי: בא וראה מה יפה היתה סרסרותן של דודאים לפני מי שאמר והיה העולם, שע"י הדודאים עמדו שני שבטים גדולים בישראל, יששכר וזבולן. יששכר יושב ועוסק בתורה, וזבולן יוצא בימים ובא ונותן לתוך פיו של יששכר, והתורה רבה בישראל. (שיר ז): והדודאים נתנו ריח. ותאמר לאה נתן אלהים שכרי וגו' ותקרא שמו יששכר, יששכר תשיעי לשבטים, והוא הקריב שני למלך. הה"ד (במדבר ז): ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר, מפני מה? מפני שהיה בן תורה, הה"ד (ד"ה א יב): ומבני יששכר יודעי בינה לעתים. מה לעתים? רבי תנחומא אמר: לקורניסין. רבי יוסי בן קיצרי אמר: לעבורים. ראשיהם מאתים, וכל אחיהם על פיהם, מאתים ראשי סנהדראות היה יששכר מעמיד וכל אחיהם על פיהם, וכל אחיהם מסכימים הלכה על פיהם, והוא משיב להם הלכה, כהלכה למשה מסיני. וכל השבח הזה מנין? היה לו ליששכר משל זבולן, שהיה עוסק בפרגמטיא שלו ומאכיל את יששכר, שהיה בן תורה, הה"ד (בראשית מט): זבולן לחוף ימים ישכון, וכשבא משה לברך את השבטים הקדים ברכת זבולן לברכת יששכר, (דברים לג): שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך. שמח זבולן בצאתך, ממה שיששכר באהליך. ויש אומרים: יש שכר באהלי זבולן: