וַתֹּ֣אמֶר לֵאָ֗ה זְבָדַ֨נִי אֱלֹהִ֥ים ׀ אֹתִי֮ זֵ֣בֶד טוֹב֒ הַפַּ֙עַם֙ יִזְבְּלֵ֣נִי אִישִׁ֔י כִּֽי־יָלַ֥דְתִּי ל֖וֹ שִׁשָּׁ֣ה בָנִ֑ים וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ זְבֻלֽוּן׃
מדרש תנחומא
הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וְאָנֹכִי אָמַרְתִּי אֵיךְ אֲשִׁיתֵךְ בַּבָּנִים וְאֵתֶּן לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה נַחֲלַת צְבִי צִבְאוֹת גּוֹיִם וָאֹמַר אָבִי תִּקְרְאִי לִי וּמֵאַחֲרַי לֹא תָשׁוּבִי (ירמיה ג, יט). אֵיךְ אֲשִׁיתֵךְ בַּבָּנִים. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת: אֵין לְשׁוֹן אֲשִׁיתֵךְ אֶלָּא לְשׁוֹן הַבְדָּלָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי וְאַתֶּם עָלָה עַל דַּעְתִּי לִהְיוֹת בָּעוֹלָם, שֶׁאֲנִי אָב וְאַתֶּם בָּנִים, הֵיאַךְ עֲשִׂיתֶם לְהַכְנִיס בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם אֻמּוֹת אֲחֵרוֹת. אֵיךְ אֲשִׁיתֵךְ בַּבָּנִים, אֵין הַלָּשׁוֹן הַזֶּה אֶלָּא לְשׁוֹן בְּדִילָה, כְּמָה דְּאַתְּ אֲמַר: וַיָּשֶׁת לוֹ עֲדָרִים לְבַדּוֹ (בראשית ל, כ).