בראשית מא:יח מדרש: מדרש תנחומא, בראשית רבה ומדרש ילמדנו מתוך ילקוט תלמוד תורה

אָמַר פַּרְעֹה, חֲלוֹם חָלַמְתִּי. כְּשֶׁבָּא לוֹמַר לוֹ אֶת הַחֲלוֹם, בִּקֵּשׁ לְבָדְקוֹ וְהָיָה מְהַפֵּךְ לוֹ אֶת הַחֲלוֹם. אָמַר לוֹ: וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת וְגוֹ' (בראשית מא, יח). אָמַר לוֹ יוֹסֵף, לֹא כָךְ רָאִיתָ, אֶלָּא יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר (בראשית מא, ב). אָמַר לוֹ: הִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת דַּלּוֹת וְרָעוֹת (בראשית מא, יט). אָמַר לוֹ: לֹא כָּךְ רָאִיתָ, אֶלָּא רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר (בראשית מא, ג). אָמַר לוֹ: הִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים מְלֵאוֹת וְטוֹבוֹת (בראשית מא, כב). אָמַר לוֹ: לֹא כָּךְ רָאִיתָ, אֶלָּא בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת (בראשית מא, ח). אָמַר לוֹ: וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים צְנֻמוֹת דַּקּוֹת (בראשית מא, כג). אָמַר לוֹ: לֹא כָךְ רָאִיתָ, אֶלָּא דַּקּוֹת שְׁדֻפוֹת קָדִים (בראשית מא, ו). הִתְחִיל פַּרְעֹה תָּמֵהּ בְּעַצְמוֹ. אָמַר לוֹ: אַחֲרַי הָיִיתָ כְּשֶׁחָלַמְתִּי, שֶׁנֶּאֱמַר: אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת.

וישלח פרעה ויקרא את יוסף וגו', לחלוק כבוד למלכות. ויען יוסף את פרעה לאמר בלעדי אלהים, תלה הגדולה בבעליה. שבע פרות ר' יהודה ורבי נחמיה רבי יהודה אמר: י"ד [שנה] היו, שכן פרעה רואה. רבי נחמיה אמר: כ"ח שנה היו, שכן פרעה אמר ליוסף. רבנן אמרי: מ"ב שנה היו, שכן פרעה רואה ואומר ליוסף, ויוסף חוזר ואומר לפרעה. אמר רבי יוסי בן חנינא: ב' שנים עשה הרעב, שכיון שירד יעקב אבינו לשם, עלה הרעב. ואימתי חזרו? בימי יחזקאל, הה"ד (יחזקאל כט): ונתתי את ארץ מצרים שממה:

(לבר' מ"א, י"ח - כ"ז).
בריאות בשר ויפות תאר. כשבא פרעה לומר החלום ליוסף, בקש לבדקו. א"ל: והנה מן היאור עולות שבע פרות בריאות בשר ויפות תאר (שם, י"ח), א"ל יוסף: לא ראית אלא יפות מראה ובריאות בשר (שם, ב'). א"ל: והנה שבע פרות אחרות וגו' דלות ורעות תאר מאד (שם, י"ט), א"ל לא ראית אלא רעות מראה ודקות בשר (שם, ג'). א"ל: והנה שבע שבלים וגו' מלאות וטובות שם, כ"ב), א"ל: לא ראית אלא בריאות וטובות (שם, ה'). א"ל: והנה שבע שבלים צנומות דקות שדופות קדים (שם, כ"ג). א"ל: לא ראית אלא דקות ושדופות קדים (שם, ו'). התחיל פרעה תמה, א"ל: אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת (שם, ל"ט), אחרי היית כשחלמתי, שהודיע אלהים אתך וגו'. יהיו שבע שני רעב (שם, כ"ז), ארבע עשרה שנה רעב היו ראויין להיות, דכתי' שבע הפרות הרקות והרעות שבע שנים הנה, ושבע השבלים הרקות, שבע שנים הנה, הרי ארבע עשרה, אלא שגזר יוסף עליהם ונעשו שבע, שנ' יהיו שבע שני רעב. ילמדנו.