בראשית מא:נא מדרש: שמות רבה, מדרש שכל טוב, ספר הישר (מדרש) ובראשית רבה

ויואל משה - רבי יהודה אומר: שנשבע לו, ואין ויואל אלא לשון שבועה, שנאמר (ש"א יד, כד): ויואל שאול את העם. ולמה השביעו? אמר לו: יודע אני שיעקב אביכם, כשנתן לו לבן בנותיו, נטלן והלך לו חוץ מדעתו, שמא אם אתן לך את בתי, אתה עושה לי כך? מיד נשבע לו ונתן לו את צפורה. ורבי נחמיה אמר: קבל עליו ללון עמו, ואין ויואל, אלא לשון לינה, שנאמר (שופטים יט, ו): הואיל נא ולין. ורבותינו זכרונם לברכה אמרו: קבל עליו לרעות את צאנו, ואין ויואל אלא לשון התחלה, כיון שנשא בתו, התחיל וקיבל עליו לרעות את צאנו. ותלד בן ויקרא את שמו גרשום דרך הצדיקים לשום שם לבניהם לענין המאורע. ביוסף מהו אומר (בראשית מא, נא-נב): ויקרא שם הבכור מנשה, ואת שם השני קרא אפרים, כדי להזכיר את הנסים שעשה הקדוש ברוך הוא עמו. אף משה קרא שם בנו גרשום, על הנס שעשה לו ה', שגר היה בארץ נכריה והצליחו הקדוש ברוך הוא משם:

ויהי איש מצליח. ר' ברכיה אמר גבר קפז, כענין שנא' וצלחו (את) הירדן לפני המלך (ש"ב יט יח), ר' חונא אמר לשון הצלחה ממש, שהיתה לחישתו מצלחת, שהיה מלחיש ונכנס, מלחיש ויוצא, ולבסוף שכח, שנאמר נשני אלהים (מכל) [את כל] עמלי (בראשית מא נא), כשהיה רבו אומר לו מזוג רותחין נעשין רותחין, פושרין נעשין פושרין, ואפי' חמין לתוך צונן נעשו:

ויגדלו הנערים וילכו בדרכי ה׳ ובמוסרו, לא סרו מן הדרך אשר למדם אביהם ימין ושמאל. ויהי ה׳ את הנערים, ויגדלו ויבינו וישכילו בכל חכמה ובכל דברי המלוכה. וכל שרי המלך וגדולי יושבי מצרים מנשאים את הנערים, ויגדלו בקרב בני המלך. ותכלינה שבע שני השבע אשר היו בכל הארץ. ותבואנה אחריהם שבע שני הרעב כאשר אמר יוסף, ויהי רעב בכל הארץ. ויראו כל מצרים כי החל הרעב להיות בארץ מצרים, ויפתחו כל מצרים את כל אוצרות הבר אשר להם כי חזק עליהם הרעב. וימצאו את כל האוכל אשר באוצרותיהם מלא סס ועש, ולא יצליח לאכול. ויחזק הרעב בכל הארץ ויבואו כל יושבי מצרים ויצעקו לפני פרעה, כי כבד עליהם הרעב. ויאמרו אל פרעה, תנה לעבדיך אוכל ולמה נמות לעיניך ברעב גם אנחנו גם טפינו. ויען אותם פרעה לאמור, ולמה תצעקו אליי והלא כל שבע שני השבע ציווה יוסף לצבור בר לשני הרעב, ולמה לא שמעתם בקולו. ויענו המצרים את המלך, חי נפשך אדוני כי כל אשר דיבר יוסף כן עשו עבדיך. כי גם עבדיך אספו כל אוכל שדותיהם בשני השבע ונתנוהו באוצרות, עד היום הזה. ויחזק הרעב על עבדיך ונפתחה את אוצרותינו, והנה כל אוכלינו מלא עש וסס ולא יצליח לאכול. ויהי כשמוע המלך את כל אשר קרה ליושבי מצריים, ויירא מאוד המלך מפני הרעב ויבהל מאוד. ויען המלך את אנשי מצרים לאמור, אחרי אשר קרה לכם את כל אלה לכו אל יוסף, אשר יאמר לכם תעשו לא תאמרו את פיו. וילכו כל מצרים ויבואו אל יוסף ויאמרו אליו, תנה לנו אוכל ולמה נמות ברעב נגדך. כי אנחנו אספנו את תבואתינו בשבע השנים כאשר ראית, ונשם אותם באוצר וכזה וכזה קרה לנו. ויהי כשמוע יוסף את כל דברי מצרים ואת אשר קרה להם, ויפתח יוסף את כל אוצרות האוכל אשר לו וישבור למצרים. והרעה היה על פני כל הארץ ויהי רעב בכל הארצות, ובארץ מצרים היה אוכל לשבור. וכל יושבי מצרים באו אל יוסף לשבור אוכל כי חזק עליהם הרעב וכל אוכלם הופסד, וישבור יוסף לכל מצרים יום יום. וישמעו כל יושבי ארץ כנען ופלשתים ועבר הירדן ובני קדם וכל ערי הארץ הקרובים והרחוקים כי יש שבר במצרים, ויבואו כולם מצרימה לשבור בר כי חזק עליהם הרעב.