בראשית מב:ה מדרש: מדרש תנחומא, ספר הישר (מדרש) ובראשית רבה

מִיָּד שָׁמַע יַעֲקֹב שֶׁהָיָה שֶׁבֶר בְּמִצְרַיִם, וְאָמַר לְבָנָיו רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ וְגוֹ'. וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה. וְלָמָּה עֲשָׂרָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כֹּחַ לִדְחוֹת הַפֻּרְעָנוּת, שֶׁכֵּן כְּשֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲרִיב אֶת סְדוֹם וְהָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ מְבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶן רַחֲמִים מִן הַשָּׁמַיִם, הִתְחִיל מְסַפֵּר מִן חֲמִשִּׁים עַד עֲשָׂרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה (בראשית יח, לב), כִּי עֲשָׂרָה הִיא עֵדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: עַד מָתַי לָעֵדָה וְגוֹ' (במדבר יד, כז), וּכְתִיב: אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל (תהלים כב, א). לְכָךְ נֶאֱמַר וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה, שֶׁכֵּן בִּסְדוֹם אָמַר עַד עֲשָׂרָה. וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים, שֶׁלֹּא יַכִּירֵם אָדָם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתֶּם אֲמַרְתֶּם וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו, הֵיכָן הַחֲלוֹם מִתְקַיֵּם. וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ, שֶׁלֹּא רִחֲמוּ עָלָיו. אֲבָל יוֹסֵף וַיַּכִּרֵם, שֶׁרִחֵם עֲלֵיהֶם.

ויוסף עוד יוסף וישלח שישה עבדים לבקש את אחיו, וילכו ויתפזרו בארבע פינות העיר. וילכו ארבעה עבדים בית הזונות, וימצאו את עשרת האנשים שמה מבקשים את אחיהם. ויקחום ארבעת האנשים ההם ויביאום לפני יוסף, ויבואו בני יעקב ביתה יוסף וישתחוו לו אפיים ארצה. ויוסף יושב בהיכלו על כסאו מחובש בבגדי בוץ וארגמן ובראשו עטרת זהב גדולה, וכל הגיבורים יושבים סביביו. ויראו בני יעקב את יוסף, ויפלא בעיניהם מאוד תוארו וטוב יופיו והדר פניו, וישתחוו לו עוד אפיים ארצה. וירא יוסף את אחיו ויכירם והם לא הכירוהו, כי גדל יוסף מאוד בעיניהם על כן לא הכירו אותו. וידבר יוסף אליהם לאמור, מאין באתם. ויענו כולם ויאמרו, מארץ כנען באו עבדיך לשבור אוכל כי חזק הרעב בכל הארץ. וישמעו עבדיך כי יש שבר במצרים ויבואו עבדיך בתוך הבאים, לשבור בר למחייתנו. ויען יוסף אותם לאמור, ואם באתם לשבור אוכל כאשר אמרתם למה תבואו בעשר שערי העיר, אין זה כי אם לחפור את כל הארץ באתם. ויענו כולם יחד את יוסף ויאמרו, לא אדוני כנים אנחנו לא היו עבדיך מרגלים כי לשבור אוכל באנו. כי כל עבדיך אחים בני איש אחד בארץ כנען, ויצוה עלינו אבינו לאמור בבואכם העירה אל תבואו יחד בשער אלד מפני יושבי הארץ. ויען אותם יוסף עוד ויאמר, הוא הדבר אשר דיברתי אליכם לחפור את כל הארץ באתם, על כן באתם כולכם בעשר שערי העיר לראות את ערות הארץ. הלא כל בא לשבור ישבור והולך לדרכו, ואתם שלושת ימים היום לכם בארץ ומה תעשו בחומות הזונות אשר הייתם שם זה שלושת ימים הלא כי מרגלים יעשו כאלה. ויאמרו אל יוסף, חלילה לאדוני מדבר הדבר הזה כי אנחנו שנים עשר אחים בני יעקב אבינו בארץ כנען בן יצחק בן אברהם העברי. והנה הקטן את אבינו היום בארץ כנען, והאחד איננו כי נאבד מאתנו. ונאמר אולי בארץ הזאת הוא, ונבקש בכל מצרים ונבוא גם בבתי הזונות לבקש אותו שם. ויאמר אליהם יוסף, והלא ביקשתם אותו בכל הארץ עד לא נשאר לכם כי אם במצרים לבקש אותו בה.

ואת בנימין אחי יוסף וגו':ויבאו בני ישראל לשבר וגו' - ומנין לעדה שהיא עשרה? ר' אבא בר כהנא, ור' יוסי בשם רבי יוחנן, נאמר כאן עדה, ונאמר להלן עד מתי לעדה הרעה. מה עדה שנאמר להלן עשרה, אף עדה שנאמר כאן, עשרה. אמר רבי סימון: נאמר כאן תוך, ונאמר להלן תוך, מה תוך שנאמר להלן עשרה, אף תוך שנאמר הכא, עשרה. אמר רבי יוסי בר אבון: אם בתוך אפילו עד כמה?! אלא נאמר כאן בני ישראל, ונאמר להלן בני ישראל, מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה, אף בני ישראל שנאמר כאן, עשרה. ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי, בשם רבי אמר: תינוק עושין אותו סניף לעשרה. והא תני, אין מדקדקין בקטן?! אמר רבי סימון, בשם ר' יהושע בן לוי: לשני קטנים נצרכה אחד ספק, ואחד קטן, עושין את הספק עיקר ואת הקטן לסניף. תני, קטן וספר תורה, עושין אותו סניף. אמר רבי יודן: כן הוא מתניתין, קטן לספר תורה עושין אותו סניף. מאימתי עושין אותו סניף? רבי אבונא אמר: איתפלגון בהא ר' יודן ור' הונא, תרויהון בשם ר' שמואל. חד אמר: כדי שיהא יודע טיב ברכה. ואוחרנא אמר: כדי שיהא יודע, למי הוא מברך. ר' יהודה בר פזי בשם ר' אסי: תשעה נראים כעשרה מזמנין. מאי עביד מסויימין? אלא אפילו קטן ביניהם. ר' ברכיה בשם ר' יעקב בר זבדי, בעא קומי רבי יוסף: כשם שעושין אותו סניף לי', כך עושין אותו סניף לג'. אמר לו: הדא היא, ולא כל שכן להלן, שהוא מזכיר את השם, עושין אותו סניף, כאן שאינו מזכיר את השם, אין עושין אותו סניף. אמר לו: הדא אמרה, עושין אותו סניף בבהמ"ז, אבל לקריאת שמע ולתפלה אין עושין אותו סניף, עד שיביא שתי שערות. אמר רבי אסי: זמנין סגיאין אכלית עם רבי תחליפא וזימנין סגיאין אכלית עם רבי חנינא בר סיסי חביבי, ולא זמנין עלי, עד שהבאתי שתי שערות. ומאימתי הוא קורא בתורה? אמר רבי אבינא: איתפלגון ר' הונא ור' יהודה תרויהון בשם רבי שמואל: חד אמר: משהוא יודע לברך. ואוחרנא אמר: עד שיודע טיב ברכה, שיודע למי מברכין. רבי שמואל בר שילת בעא קומי רב ואית דאמרין בעון קמיה שמואל בר שילת, תשעה פת ואחד ירק מהו? אמר להון: מזמנין. שמונה פת, ושנים ירק? מזמנין. שבעה וששה פת, וארבעה ירק מהו? אמר לו: מזמנין. ר' אבינא בעא, ומחצה על מחצה מהו? אמר ליה ר' זעירא: עד דאנא תמן, איצטרכית למשאליה, ומיצרי לי מינה דלא שאלתיו. ר' ירמיה בעי, אותו שאכל ירק מהו מזמנא עלוהי? תני, שלוש מאות נזירין סלקין, בעיין למקרבה ט' מאה קורבנין, ביומי דשמעון בן שטח, למאה וחמשין, מצא להם פתח ומאה וחמשין לא מצא פתח. סליק ר' שמעון בן שטח גבי ינאי מלכא, אמר ליה: תלת מאה נזירין סלקו, בעיין למיקרבא ט' מאה קורבנין ולית להון, אלא יהיב את פלגא מן דידך, ואנא פלגא מן דידי, ויזלון ויקרבון. יהב ינאי מלכא פלגא מן דיליה ואזלון וקרבון. אתון ואמרין לישנא בישא לינאי מלכא על שמעון בן שטח, תהוי ידע דכל מה דקרבון, מדידך קרבון, ברם שמעון בן שטח לא יהיב מן דידיה כלום. כעס ינאי מלכא על שמעון בן שטח, שמע דהוא כעס עלוהי צרת (נ"א צרח) ליה, וערק. לבתר יומי, הוון בני אינשא רברבין מן מלכותא דפרסאי, יתבין נגסין על פתורא דינאי מלכא, אמרון ליה: מרי מלכא, נהרין אנן דהוה הכא חד סב, והוה אמר לן מילי דאורייתא. אמר לאחתיה: שלחי בתריה ואייתיתיה. אמרה ליה: הב לי מילא, ושלח ליה עזקתך, והוא אתי. יהב לה מילא, ושלח ליה עזקתיה ואתא מדאתא. יתיב ליה, בין מלכא למלכתא. אמר ליה: למה ערקת? שמעית דמרי מלכא כעיס עלי, וצרח לי מינך דלא תקטלני, וקיימת הדין קרייא (ישעיה כו): חבי כמעט רגע עד יעבור זעם. אמר ליה: למה אפליית בי? אמר לו: ח"ו לא אפליית בך, אלא את מממונך, ואנא מן אורייתא, דכתיב (קהלת ז): כי בצל החכמה בצל הכסף. אמר לו: ולמה לא אמרת לי? אמר לו: אי אמרת לך, לא הוה יהבית. אמר ליה: למה יתבת לך בין מלכא למלכתא? אמר לו: בספר בן סירא כתוב: סלסלה ותרוממך, ובין נגידים תושיבך. אמר: מזוג ליה, יברך. אמר: ברוך על המזון, שאכל ינאי וחביריו. אמר: עד כדון את בקשיותך, לא שמעית מן יומוי ינאי בברכתא! אמר: ומה אית לי למימר, נברך על שאכלנו, ואני לא אכלתי?! אמר: אייתון ליה וייכול. מן דאכיל, אמר: ברוך שאכלנו. אמר ר' יוחנן: חלוקין עליו על שמועת שמעון בן שטח. רבי אבא אמר: על הראשונה. רבי ירמיה אמר: על השניה. מחלפא שיטתיה דרבי ירמיה תמן צריכה ליה, והכא פשיטא ליה. מאן דצריכה ליה, כרבנן. ומאן דפשיטא ליה כרבן שמעון בן גמליאל. דתני, עלה והסיב עמהן וטיבל עמהן, אף על פי שלא אכל כזית דגן, מזמנין עליו, דברי חכמים? רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן אמר: לעולם אין מזמנין עליו, עד שאוכל כזית דגן. והא תני, שנים פת ואחד ירק מזמנין?! מתניתין כרבן שמעון בן גמליאל: