בראשית מב:יט מדרש: אגדת בראשית ובראשית רבה

[ג] ד"א ואל שדי לא היה צריך לומר אלא יתן לכם רחמים לפני המלך, או לפני השליט, כשם שכתוב ויוסף הוא השליט וגו' (בראשית מב ו), ולמה אומר לפני האיש אלא בא וראה אמו קראה שמו יוסף, שנאמר ותקרא את שמו יוסף (שם ל כד), פרעה קרא אותו צפנת פענח (שם מא מה), מצריים קראו אותו אברך (שם שם מג). והניח יעקב כל השמות הללו, ולא אמר לבניו אלא ואל שדי וגו' לפני האיש, ולמה בשעה ששלחו אביו אצל אחיו, כיון שהלך תעה ומצאו המלאך שנמסר מן הקב"ה לשמרו, שנאמר וימצאהו איש וגומר (שם לז טו), אמר לו מה אתה מבקש, אמר לו את אחי אנכי מבקש, כיון שהלך אצל אחיו, מיד השליכו אותו לבור, ואח"כ פשטו את כתנתו, ואח"כ מכרו אותו ארבע פעמים, שנאמר כה אמר ה' על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו וגו' (עמוס ב ו). וכיון שירדו שבטים למצרים, כיון שראה אותם ריחם עליהם, שנאמר ויכר יוסף וגו' (בראשית מב ח). ויסוב מעליהם וגומר (שם שם כד), מיד ירד המלאך ונראה ליוסף בדמות איש, והיה אומר לו על אלו אתה מרחם, אין אתה יודע כמה צרות עשו בך, שהשליכו אותך לבור, ומכרו אותך ארבעה פעמים, התחיל מקטרג ואומר לפני יוסף, מיד ויתנכר אליהם וגו' (שם שם ז), אמר להם אין אתם יודעין שאני קוסם, שהיה נוטל את הגביע ומריח ועושה עצמו קוסם, אמר להם יודע אני שאתם מרגלין, אלא אם כנים אתם וגומר (שם שם יט), כיון שבאו אצל יעקב, ואמרו לו מה אתם סבור שהמלך שבמצרים אמר לנו כלום, אין רחמן הימנו, אלא איש אחד אין אנו יודעין מהיכן שילחו הקב"ה הוא עומד ומקטרג עלינו בפניו, שנאמר דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות (שם שם ל). כי האיש אמר וגומר (שם מג ה). אמר להן איש הוא שמקטרג אתכם תהיו נושאין חסד לפניו, שנאמר ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש (שם מג יד), ולא בפני זה בלבד, אלא בפני כל האומות, שנאמר ונתתם (אותם) לרחמים לפני שוביהם (מ"א ח נ).

פרק (ע"ה) [ע"ו] תורה.
[א] ויגש אליו יהודה (בראשית מד יח). זש"ה הלא אב אחד לכלנו וגו' (מלאכי ב י). שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני איש אחד (בראשית מב יג). לא כא"ה מ"ה ולא כמצריים שהן משתחוים לכל מין ומין של ע"א, שנאמר ובגלולי מצרים אל תטמאו (יחזקאל כ ז), אבל אנו חס לנו, אלא אל אחד בראנו (מלאכי שם), ואם כן מדוע נבגד איש באחיו (שם שם). למה אתה תבגד בנו, מתחילה שמצאנו כסף בפי אמתחותינו, ולא החזרנו אותו, שנאמר הן כסף אשר מצאנו (בראשית מד ח), ואת בוגד בנו, ואומר האיש אשר נמצא הגביע וגו' (שם שם יז), הברית שכרת הקב"ה עם האבות אנו מחללין, ולא עוד אלא תנאין שהתנינו בינינו, לא כך אמרת אם כנים אתם וגו' (שם מב יט כ), ואת אחיכם הקטן וגו', ואבינו לא ביקש ועשינו אף עמו תנאין, שנאמר אם לא הביאותיו אליך וגומר (שם מג ט), ואת אומר האיש אשר נמצא וגו' (שם מד יז), אם כן היכן הוא הברית שהיתנה הקב"ה בתורתו ואמר לנו, ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך (ויקרא כה מו), וכתיב לא תעבוד בו עבודת עבד (שם שם לט), לכך מדוע נבגד איש באחיו (מלאכי שם).

ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו - ר' אבא בר כהנא אמר: לשון דרומי הוא. אבל, ברם, אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ריש לקיש בשם רבי יוחנן בר שאילה: אפשר יוסף בן שבע עשרה שנה, היה רואה את אחיו מוכרים אותו והוא שותק?! אלא מלמד, שהיה מתחבט לפני רגליו של כל אחד ואחד, כדי שיתמלאו עליו רחמים ולא נתמלאו. ויען ראובן אותם לאמר וגו' הלא כדין אמרית לכון, הלא אמרתי אליכם, לאמר: אל תחטאו בילד, אלא כך אמרתון: ועתה לכו ונהרגהו וגם דמו הנה נדרש, דמו וגם דם הזקן. והם לא ידעו כי שומע יוסף כי המליץ, זה מנשה. ויסוב מעליהם ר' חגי בשם רבי יצחק אמר: לעיניהם אסרו, כיון שיצאו להם, היה מאכילו, ומשקו, מרחיצו, וסכו: