בראשית מב:כט מדרש: תנחומא בובר, מדרש אגדה ובראשית רבה

וַיָּבֹ֛אוּ אֶל־יַעֲקֹ֥ב אֲבִיהֶ֖ם אַ֣רְצָה כְּנָ֑עַן וַיַּגִּ֣ידוּ ל֔וֹ אֵ֛ת כָּל־הַקֹּרֹ֥ת אֹתָ֖ם לֵאמֹֽר׃

תנחומא בובר

מה עשה יוסף צוה שיביאו לו שמות בני אדם, שהיו כתובין בכל יום ויום, נכנסו ביום הראשון, הכניסו לפניו את השמות שנכנסו, וכך בכל יום ויום היו מודיעים לו, כיון שירדו אחיו של יוסף, לא נכנסו כולם בפילי אחד, היה בעל הפילי אומר לו מה שמך, אמר לו ראובן בן יעקב בן יצחק, וכן שמעון וכן כולם, הביאו הכתבים אצל יוסף, כיון שקרא אותם, ידע שאחיו היו שם, שלח למנשה בנו, אמר ראה לאיכן הם הולכים, הלך מנשה ראה אותם מחזרין בתוך השוק, יוצאין משוק זה לשוק זה, מן מבוי זה למבוי זה, שלח אחריהם ובאו לפניו, כיון שראה אותם ודאי הכירם, ויתנכר אליהם (שם שם ז), מהו ויתנכר אליהם, ר' יוחנן אמר נעשה נכרי עליהם, ויאמר אליהם מאין באתם (שם), אמר להם מרגלים אתם (שם שם ט), אמרו לו לא אדוני ועבדיך באו לשבור אוכל (שם שם י), שנים עשר עבדיך אחים אנחנו (שם שם יג), אמר ר' יוחנן משל לעורבא דעייל נורא לקיניה (פי' עורב שהכניס את האור לקינו), אמר להם אחים אתם, אמרו לו הן, ולמה לא נכנסתם כולכם בפילי אחד, אמרו לו שכך צונו אבינו מפני עין, אמר להם חי פרעה כי מרגלים אתם (בראשית מב טז), כשהיה נשבע לשקר היה נשבע בראשו של פרעה, למה הדבר דומה, לאשה שגנבה שה מהעדר וברחה, והיה הרועה רץ אחריה, הלכה לביתה וכיסתו בבגד, אמר לה הרועה ראית שה אחד, אמרה לו נהא אוכלת מבשרו של זה המוטל במטה שאיני יודעת, כך יוסף כשהיה מבקש ישבע לשקר היה נשבע בחיי פרעה, ויאמרו אליו לא אדוני ועבדיך באו לשבור אוכל (שם שם י), אמר להם תדעו שאתם מרגלים, למה הייתם הולכים ומחזרים בכל המדינה, אמרו לו אח היה לנו ומכרנוהו לעבד, ומשעה שמכרנוהו אבינו יושב ומתאבל עליו, וירדנו והכסף בידינו, לומר בכל מקום שאנו מוצאים אותו אנו פודים אותו, אמר להם אדם שמוכר דבר יכול לחזור בו, אמרו לו לכך ירדנו, וכפלים בידינו לפדותו, אמר להם ואם אינו מבקש למוכרו, אמרו לו אפילו אנו נשרפים עליו אין אנו זזים עד שנפדה אותו, אמר להם הוא אשר דברתי אליכם לאמר מרגלים אתם (שם שם יד), מה עשה ויקח מאתם את שמעון (שם שם כד), אמר אסרני והשליכני לבור, אף אני אוסר אותו, מה עשו טענו והלכו אצל אביהם, ויגידו לו את כל הקורות אותם, אמר להם לכו שברו לנו מעט אוכל (שם מג ב), אמר לו יהודה, העד העיד בנו האיש לאמר לא תראו פני וגו' (שם שם ג), אמר להם לא אשלח את בנימן אפילו אהרג, אמרו לו טוב לך לאבד נפש אחת ולא שבעים, מה עשה נתן לב את בנימן, והתחיל להתפלל עליהם ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש, לפי שאמרו דבר האיש (שם מב ל), לפיכך אמר הוא לפני האיש.
שאל רבBookmarkShareCopy

מדרש אגדה

את כל הקורות אותם. מלמד שאמרו לאביהם כל כך היו דברים קשים כקורות:
שאל רבBookmarkShareCopy

בראשית רבה

ויצו יוסף וימלאו וגו' וישאו את שברם על חמוריהם ויפתח האחד וגו' ויאמרו איש אל אחיו וגו', כד דמיך, רבי סימון בר זבידא עאל רבי אלעא ופתח עלוהי (איוב כח): והחכמה מאין תמצא וגו' ונעלמה מעיני כל חי וגו' תהום אמר לא וגו'. ארבעה דברים הן הן תשמישו של עולם, וכולן אם אבדו, יש להם חילופין, ואלו הן: (שם) כי יש לכסף מוצא, ומקום לזהב יזוקו, ברזל מעפר יוקח, ואבן יצוק נחושה. ת"ח שמת אין אנו מוצאים תמורתו. אמר רבי לוי: שבטים מציאה מצאו. כתיב: ויצא לבם, ואנו שאבדנו את ר' סימון, עאכ"ו! ויבאו אל יעקב אביהם וגו', מלמד, שהיו הדברים קשים עליהם כקורות. דבר האיש אדוני הארץ וגו' ויהי הם מריקים שקיהם וגו,' מלמד, שחשדן אביהם. ויאמר אליהם יעקב אביהם וגו', כבר יוסף איננו, ושמעון איננו, עלי להעמיד שנים עשר שבטים. ויאמר ראובן אל אביו וגו' רבי אומר: הרי זה בכור שוטה! בניך לא בני הם, אתמהא?! ויאמר לא ירד בני עמכם וגו' רבי חנינא ורבי מרינוס, תרויהון אמרין בשם אבא נהוראי: בשעה שהיה אדם אומר דבר מתוקן לפני ר' טרפון, היה אומר: כפתור ופרח! ובשעה שהיה אומר דבר של בטלה, היה אומר: לא ירד בני עמכם בדרך אשר תלכו בה וגו', הא בבית לא?! אמר רבי אליעזר בן יעקב: מיכן, שאין השטן מקטרג, אלא בשעת הסכנה:
שאל רבBookmarkShareCopy