וַיֹּ֕אמֶר לֹֽא־יֵרֵ֥ד בְּנִ֖י עִמָּכֶ֑ם כִּֽי־אָחִ֨יו מֵ֜ת וְה֧וּא לְבַדּ֣וֹ נִשְׁאָ֗ר וּקְרָאָ֤הוּ אָסוֹן֙ בַּדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר תֵּֽלְכוּ־בָ֔הּ וְהוֹרַדְתֶּ֧ם אֶת־שֵׂיבָתִ֛י בְּיָג֖וֹן שְׁאֽוֹלָה׃
מדרש תנחומא
וּמִי הָיָה זֶה הֶעָרֵב, זֶה יְהוּדָה שֶׁאָמַר תְּנָה אוֹתוֹ עַל יָדִי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ. וַיֹּאמֶר לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם וְגוֹ' וּקְרָאָהוּ אָסוֹן. מִכָּאן אַתְּ לָמֵד, שֶׁהַיּוֹצֵא לַדֶּרֶךְ, הַשָּׂטָן מְקַטְרְגוֹ.
מדרש שכל טוב
ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם. כדכתיב וקראת אתכם הרעב, וקרהו אסון (בראשית מב לח), וכל דומיהן, מדוברין על אופן מקרה:
מדרש תנחומא
יִרְעוּ כְאֶחָד, אֵימָתַי, כְּשֶׁיֵּרֵד בִּנְיָמִין עִם אֶחָיו, וְהָיָה יַעֲקֹב אוֹמֵר לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעָה הַשָּׁעָה וְיָרַד עִמָּהֶם, הָיוּ מְמַצְּעִין אוֹתוֹ וּמְשַׁמְּרִין אוֹתוֹ. וְכֵן יוֹסֵף, וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן אִמּוֹ.