וּבְנֵ֣י אָשֵׁ֗ר יִמְנָ֧ה וְיִשְׁוָ֛ה וְיִשְׁוִ֥י וּבְרִיעָ֖ה וְשֶׂ֣רַח אֲחֹתָ֑ם וּבְנֵ֣י בְרִיעָ֔ה חֶ֖בֶר וּמַלְכִּיאֵֽל׃
סדר עולם רבה
ויבאו [בני ישראל] כל העדה מדבר צן בחדש הראשון וישב העם בקדש ותמת שם מרים ותקבר שם, ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה ועל אהרן (במדבר כ׳:א׳-ב׳), שנסתלקה הבאר, שנת הארבעים היתה, וראש חדש ניסן היה, בו בפרק וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום וגו' (שם כ יד), עשו שם ישראל ג' חדשים, ויעל אהרן הכהן וגו', ואהרן בן שלש ועשרים ומאת שנה במתו בהר ההר (שם לג), כיון שמת אהרן, נסתלקו ענני כבוד, ובאו הכנעניים להלחם עם ישראל, וישמע הכנעני מלך ערד וגו' (שם לג מ), ומה שמועה שמע, שמע שמת אהרן, והלך התייר הגדול שבהן, ונסתלק עמוד הענן, שהיה נלחם להם, ובא ונלחם עמהם, וחזרו לאחוריהם ז' מסעות וחנו במוסרה, שנאמר ובני ישראל נסעו מבארת בני יעקן מוסרה שם מת אהרן (דברים י ו), וכי במוסרה מת אהרן, והלא בהר ההר מת אלא ממקום שמת אהרן, חזרו לאחוריהן ז' מסעות, עד שחנו במוסרה, משם נסעו הגדגדה וגו' (שם י ז), ומשם בארה וגו' (במדבר כא טז), היא הבאר שחזרה להם, ויסעו בני ישראל ויחנו באבת, ויסעו מאבת ויחנו בעיי העברים וגו', משם נסעו ויחנו בנחל זרד, משם נסעו ויחנו מעבר ארנון וגו' (שם), שם נלחמו עם סיחון ויכהו ישראל לפי חרב וגו', ויפנו ויעלו דרך הבשן וגו', ויאמר ה' אל משה אל תירא אתו וגו', ויכו אתו ואת בניו וגו' (שם), ויסעו בני ישראל ויחנו בערבות מואב וגו' (שם כב א), ויהי אחרי המגפה וגו' (שם כו יט), לאלה תחלק הארץ וגו' (שם כו נג), ועומדים בערבות מואב, החזירו הבנים לאבות, וחזרו האבות והורישו לבנים, שרח בת אשר היתה מבאי מצרים ומיוצאיה, מבאי מצרים, דכתיב ושרח אחתם (בראשית מו יז), ומבאי הארץ, שנאמר ושם בת אשר שרח (במדבר כו מו), ויוכבד היתה מבאי מצרים ומיוצאיה, מבאי מצרים, שנאמר ושם אשת עמרם יוכבד בת לוי וגו' (שם כו נט), יאיר בן מנשה ומכיר בן מנשה נולדו בחיי יעקב אבינו, ומתו לאחר מיתת משה רבינו, ונבח היה מן הנולדים במצרים, ומת לאחר מיתת משה רבינו, ונקבר בעבר הירדן, ולא נותר מהם איש וגו' (שם כו סה):
מדרש אגדה
לאשר כשירדו למצרים היו לו ששה בנים (בראשית מ"ו י"ז), והוא אינו חושב אלא חמשה, שחסר משפחת ישוה. ומפני מה מחשב לכל בתי [אבות] ה' בראשם וי, בסופם, וכענין זה אינו מחשב בימנה (פסוק מד), לפי שהיו המצריים אומרים בנפשותיהם אלו ישראל בגופם היו הם משליטים, ובנשותיהן לא היו מושלים, והיו מונים אותם לפיכך הטיל הקב"ה ה' בראש מותם וי' בסוף שמותם, לומר לך יה מעיד עליהם שהכל בני אבותיהם, הדא הוא דכתיב ששם עלו שבטים שבטי יה (תהלים קכב ד) אבל הרשעים אינו חפץ בקילוסם, שנאמר ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי' וגו' (שם ג טז), אבל ימנה, לפי שהיה י' בראש שמו וה' בסוף שמו הוא יה:
מדרש אגדה
וחשב לשרח כי [לא] לקחה חלק בארץ אלא בנות צלפחד בלבד, שלא הניח אביהם בן זכר, ולמה הקדים בירידתן שרח לחבר ומלכיאל (בראשית מו יז), וכאן (פסוק מה) הקדים לחבר ומלכיאל לשרח, לפי שבני בריעה נטלו חלק בארץ כאשר עשו דודיהן, לכך חשבם עמהם, אבל שרח לא נטלה חלק בארץ, על כן חשבה בסוף, אבל בירידתן למצרים חשבה תחלה, לפי ששרח גדולה היתה על שנים על חבר ומלכיאל, לכך חשבה תחלה: