בראשית מט:יד מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), שמות רבה, אוצר מדרשים ועין יעקב

א״ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי מ״ד (ישעיה לב כ) אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים זוכה לנחלת שני שבטים שנאמר אשריכם זורעי ואין זריעה אלא צדקה שנאמר (הושע י יב) זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד ואין מים אלא תורה שנאמר (ישעיה נה א) הוי כל צמא לכו למים וזוכה לנחלת שני שבטים זוכה לכילה כיוסף דכתיב (בראשית מט כב) בן פורת יוסף גו' בנות צעדה עלי שור וזוכה לנחלת יששכר דכתיב (שם מט יד) יששכר חמור גרם. איכא דאמרי אויביו נופלין לפניו כיוסף דכתיב ביה (דברים לג יז) עמים ינגח יחדו אפסי ארץ וזוכה לבינה כיששכר דכתיב (ד״ה א יב לב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל וגו׳:

כי חיות הנה - אם תאמר מילדות הנה, וכי מילדת אינה צריכה מילדת אחרת לסיעה?! אלא כך אמרו לו: אומה זו כחיות השדה נמשלות, שאין צריכות מילדות. יהודה, נמשל כאריה, דכתיב (בראשית מט, ט): גור אריה יהודה. דן, (שם שם, יז): יהי דן נחש. נפתלי, (שם שם, כא): אילה שלוחה. יששכר, (שם שם, יד): חמור גרם. יוסף, (דברים לג, יז): בכור שורו. בנימין, (בראשית שם, כז): זאב יטרוף. ועל שאר כתיב (יחזקאל יט, ב): מה אמך לביא בין אריות רבצה. וייטב אלהים למילדות מה היה הטובה הזאת? שקבל דבריהם מלך מצרים, ולא הזיק להן. דבר אחר: וייטב אלהים אמר רבי ברכיה בשם רבי חיא בן רבי אבא: הדא הוא דכתיב (אביו כח, כח): ויאמר לאדם, הן יראת ה' היא חכמה. מהו שכר היראה? תורה, לפי שיראה יוכבד מפני הקדוש ברוך הוא, העמיד ממנה משה, שכתוב בו (שמות ב, ב): כי טוב הוא, ונתנה התורה על ידו, שנקראת (משלי ד, ב): לקח טוב. ונקראת על שמו, שנאמר (מלאכי ג, כב): זכרו תורת משה עבדי. ומרים יצא ממנה בצלאל, שהיה מלא חכמה, דכתיב (שמות לא, ג): ואמלא אותו רוח אלהים וגו', ועשה ארון לתורה, שנקראת טוב. הוי, וייטב אלהים למילדות. וירב העם, לקים מה שנאמר (איכה ג, לז): מי זה אמר, ותהי ה' לא צוה. אם פרעה צוה להרוג את הזכרים, מה הועיל בגזרתו? ה' לא צוה, אלא וירב העם ויעצמו מאד:

מדרש הגלוי: הובא בס׳ צרור המור עה״ת שחבר ר׳ אברהם סבע, בפ' ויצא (בראשית ל׳:ט״ז) על הפסוק וישכב עמה בלילה ההוא, וז״ל: ובמדרש הגלוי ראובן יצא לרעות חמורו של אביו וקשרו בשרש אחד של דודאים והלך לו, וכשחזר מצא החמור מת מפני שעקר שרש הדודאים, שהעוקרם מת, ולקח הדודאים והביאם לאמו, וזהו יששכר חמור גרם (בראשית מ״ט:י״ד) עכ״ל. ר"ל שגרם לו ליששכר, שלידתו היתה בסיבת הדודאים שעקר החמור. (ע"ע דודאים באוצר ישראל).