וַיְסַפֵּ֧ר שַֽׂר־הַמַּשְׁקִ֛ים אֶת־חֲלֹמ֖וֹ לְיוֹסֵ֑ף וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ בַּחֲלוֹמִ֕י וְהִנֵּה־גֶ֖פֶן לְפָנָֽי׃
שמות רבה
זכור לאברהם - פתח ר' תנחומא בר אבא: (תהלים פ): גפן ממצרים תסיע. למה נמשלו ישראל לגפן? אלא, מה הגפן כשבעליה מבקשין שתשביח מה הם עושין, עוקרין אותה ממקומה, ושותלין אותה במקום אחר והיא משבחת. כך, כיון שבקש הקב"ה להודיע ישראל בעולם, מה עשה? עקרן ממצרים והביאן למדבר והתחילו מצליחים שם, והתחילו מקבלין התורה ואומרים (שמות כד): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, ויצא להם שם בעולם, שנאמר (יחזקאל טז): ויצא לך שם בגוים ביפיך. דבר אחר: גפן ממצרים אתה מפרנס כל אותן הדעות האמורות בו (בראשית מ): והנה גפן לפני, גפן ממצרים תסיע, ובסוף אתה מפרנס. מה הגפן, היא חיה ונשענת על עצים מתים, כך ישראל הם חיים וקיימים ונשענין על המתים, אלו האבות. וכן אתה מוצא, כמה תפלות התפלל אליהו בהר הכרמל, שתרד האש כמה דאת אמר (מלכים א יח): ענני ה' ענני, ולא נענה, אלא כיון שהזכיר את המתים, ואמר: ה' אלהי אברהם יצחק וישראל, מיד נענה. מה כתיב? ותפול אש ה'. וכן משה, בשעה שעשו ישראל אותו מעשה, עמד ולמד עליהם זכות מ' יום ומ' לילה ולא נענה, אלא כיון שהזכיר את המתים, מיד נענה, שנאמר: זכור לאברהם ליצחק ולישראל. מה כתיב? וינחם ה' על הרעה. הוי, כשם שהגפן הזאת חיה ונשענת על עצים מתים, כך ישראל חיים ונשענים על האבות כשהם מתים. הוי, זכור לאברהם ליצחק ולישראל: