דברי הימים א יא:ד מדרש: פרקי דרבי אליעזר

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה אָבוֹת כָּרְתוּ בְּרִית עִם עַמֵּי הָאָרֶץ, וְאֵלּוּ הֵם: אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב. אַבְרָהָם כָּרַת בְּרִית עִם עַמֵּי הָאָרֶץ כְּשֶׁנִּגְלוּ עָלָיו הַמַּלְאָכִים. הָיָה סָבוּר שֶׁהֵם אוֹרְחֵי הָאָרֶץ וְרָץ לִקְרָאתָם וְרָצָה לַעֲשׂוֹת לָהֶם סְעוּדָה גְּדוֹלָה, וְאָמַר לְשָׂרָה לַעֲשׂוֹת לָהֶם סְעוּדָה גְּדוֹלָה. וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה רָאֲתָה דַּם נִדָּה, לְפִיכָךְ לֹא הִגִּישׁ לָהֶם מִן הָעוּגוֹת. וְרָץ לְהָבִיא בֶּן בָּקָר וּבָרַח מִלְּפָנָיו בֶּן הַבָּקָר וְנִכְנַס לִמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה. וְנִכְנַס אַבְרָהָם אַחֲרָיו וּמָצָא שָׁם אָדָם הָרִאשׁוֹן וְעֶזְרוֹ שׁוֹכְבִים עַל הַמִּטּוֹת וִישֵׁנִים, וְנֵרוֹת דּוֹלְקוֹת עֲלֵיהֶן, וְרֵיחַ טוֹב עֲלֵיהֶם כְּרֵיחַ נִיחוֹחַ. לְפִיכָךְ חָמַד הַמְּעָרָה לַאֲחֻזַּת קֶבֶר. אָמַר לִבְנֵי יְבוּס לִקְנוֹת מֵהֶם אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה בְּמֶכֶר טוֹב בְּזָהָב וּבִכְתָב לַאֲחֻזַּת קֶבֶר עוֹלָם. וְכִי יְבוּסִים הָיוּ? וַהֲלֹא חִתִּיִּים הָיוּ? אֶלָּא עִיר יְבוּס נִקְרָא יְבוּסִים. וְלֹא קִבְּלוּ הָאֲנָשִׁים עֲלֵיהֶם. הִתְחִיל כּוֹרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה אֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּשְׁתַּחוּ אַבְרָהָם לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ״.

מָה עָשׂוּ אַנְשֵׁי יְבוּס? עָשׂוּ צַלְמֵי נְחֹשֶׁת וְהֶעֱמִידוּ אוֹתָם בִּרְחוֹב הָעִיר, וְכָתְבוּ עֲלֵיהֶם שְׁבוּעַת אַבְרָהָם. וּכְשֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל רָצוּ לְהִכָּנֵס בָּעִיר הַיְבוּסִי וְלֹא הָיָה יָכוֹל מִפְּנֵי בְּרִית אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֶת הַיְבוּסִי יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם לֹא הוֹרִישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. וּכְשֶׁמָּלַךְ דָּוִד בִּקֵּשׁ לְהִכָּנֵס לְעִיר הַיְבוּסִי וְלֹא הִנִּיחוּ אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר לְדָוִד לֹא תָבֹא הֵנָּה״ וְכוּ'.