דברי הימים א יא:יח מדרש: רות רבה (לרנר) ורות רבה

ויתאוה דוד ויאמר [מי ישקני מים מבור בית לחם אשר בשער] (ש"ב כג: טו) ר' חייא רבא אמר, הלכה נצרכה לו. ויבקעו שלשת הגבורים במחנה הפלשתי' (שם: טז) למה שלשה? [שאין הלכה מתבררת אלא מפי שלשה. וישאבו מים מבור בית לחם אשר בשער וישאו ויבאו אל דוד ולא אבה דוד לשתותם (שם) לא אבה שתקבע הלכה מעצמו אלא עשה לה מסכתא וקבעה לדורות: מלך פורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו. בר קפרא אמ', חג היה, וניסוך המים היה, וויתור במה היה. ולמה שלשה?] אחד הורג, ואחד מפנה את ההרוגים, ואחד מכניס צלוחית בטהרה. ר' הונא בשם רב יוסף אמר, הלכות שבויים נצרכה לו. שמעון בירא אמר, בנין בית המקדש תבע. ויסך אותם לי"י (שם) כתב א' אומר ויסך, וכתב אחר אומר וינסך אותם (דהי"א יא: יח). מאן דאמר ויסך, מסייע לבר קפרא. ומאן דאמר וינסך, מסייע לר' חייא רבא.

הוּא הָיָה עִם דָּוִיד בַּפַּס דַּמִּים (דברי הימים א יא, יג), רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר בַּחֲקַל סוּמַקְתָּא. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר בַּפַּס דַּמִּים, שֶׁמִּשָּׁם פָּסְקוּ דָמִים. (דברי הימים א יא, יג): וְהַפְּלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ שָׁם לַמִּלְחָמָה וַתְּהִי חֶלְקַת הַשָֹּׂדֶה מְלֵאָה שְׂעוֹרִים, כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר שְׂעוֹרִים, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (שמואל ב כג, יא): עֲדָשִׁים, רַבִּי יַעֲקֹב אָמַר עֲדָשִׁים הָיוּ אֶלָּא שֶׁהָיְתָה עִנְבוּתָן דּוֹמִין לִשְׂעוֹרִין. רַבִּי לֵוִי אָמַר הַפְּלִשְׁתִּים שֶׁבָּאוּ גְּבוֹהִים כִּשְׂעוֹרִים וְהָלְכוּ נְמוּכִים כַּעֲדָשִׁים. (דברי הימים א יא יד): וַיִּתְיַצְּבוּ בְתוֹךְ הַחֶלְקָה וַיַּצִּילוּהָ, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (שמואל ב כג, יב): וַיַּצִּילֶהָ, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהֶחֱזִירוּהָ לִבְעָלֶיהָ, שֶׁהָיְתָה חֲבִיבָה עֲלֵיהֶם כְּשָׂדֶה מְלֵאָה כַּרְכּוֹם. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר שָׁנָה אַחַת הָיְתָה וּשְׁתֵּי שָׂדוֹת הָיוּ. פְּשִׁיטָא לֵיהּ לְאַבֵּד וְלִתֵּן דָּמִים מַה צְּרִיכָה, אִין תֹּאמַר לְאַבֵּד אֲבָל לֹא לִתֵּן דָּמִים, עַד כַּדּוּן הִיא צְרִיכָה אֵי זוֹ מֵהֶן לְאַבֵּד שֶׁל עֲדָשִׁים אוֹ שֶׁל שְׂעוֹרִים, שֶׁל עֲדָשִׁים אֹכֶל אָדָם, שֶׁל שְׂעוֹרִים אֹכֶל בְּהֵמָה. שֶׁל עֲדָשִׁים אֵין הָעֹמֶר קָרֵב מֵהֶן, וְשֶׁל שְׂעוֹרִים קָרֵב מֵהֶן. שֶׁל עֲדָשִׁים אֵין מַפְרִישִׁין מֵהֶן חַלָּה, שֶׁל שְׂעוֹרִים מַפְרִישִׁין חַלָּה. רַבָּנָן אָמְרִין שָׂדֶה אַחַת הָיְתָה וּשְׁתֵּי שָׁנִים הָיוּ, וַהֲלֹא נִלְמַד מִשֶּׁל אֶשְׁתָּקַד, שֶׁאֵין לְמֵדִין מִמַּעֲשֶׂה. (דברי הימים א יא, יז): וַיִּתְאָו דָּוִיד וַיֹּאמַר מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם, רַבִּי חִיָּא אָמַר הֲלָכָה נִצְרְכָה לוֹ. וַיִּבְקְעוּ הַשְּׁלשָׁה, וְלָמָּה שְׁלשָׁה שֶׁאֵין הֲלָכָה מִתְבָּרֶרֶת אֶלָּא בִּשְׁלשָׁה. וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם מִבּוֹר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וַיִּשְׂאוּ וַיָּבִאוּ אֶל דָּוִיד וְלֹא אָבָה דָוִיד לִשְׁתּוֹתָם. וְלֹא אָבָה שֶׁתִּקָּבַע הֲלָכָה לִשְׁמָן, עֲשָׂאָהּ מַסֶּכְתָּא וּקְבָעָהּ הֲלָכָה לְדוֹרוֹת, מֶלֶךְ פּוֹרֵץ לַעֲשׂוֹת לוֹ דֶרֶךְ וְאֵין מְמַחִין בְּיָדוֹ. בַּר קַפָּרָא אָמַר חַג הָיָה, וְנִסּוּךְ הַמַּיִם הָיָה, וּוִתּוּר בָּמָה הָיָה. וַיִּבְקְעוּ הַשְּׁלשָׁה, וְלָמָּה הָיוּ שְׁלשָׁה, אֶחָד הוֹרֵג וְאֶחָד מְפַנֶּה אֶת הַהֲרוּגִים, וְאֶחָד מַכְנִיס הַצְּלוֹחִית בְּטָהֳרָה. רַבִּי חוֹנְיָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵף הִלְכוֹת שְׁבוּיָה נִצְרְכָה לֵיהּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי אָמַר בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ תָּבַע.