וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים ׀ מַלְאָ֥ךְ ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֮ לְהַשְׁחִיתָהּ֒ וּכְהַשְׁחִ֗ית רָאָ֤ה יְהוָה֙ וַיִּנָּ֣חֶם עַל־הָֽרָעָ֔ה וַיֹּ֨אמֶר לַמַּלְאָ֤ךְ הַמַּשְׁחִית֙ רַ֔ב עַתָּ֖ה הֶ֣רֶף יָדֶ֑ךָ וּמַלְאַ֤ךְ יְהוָה֙ עֹמֵ֔ד עִם־גֹּ֖רֶן אָרְנָ֥ן הַיְבוּסִֽי׃ (ס)
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
(דף סב ע״ב) (ש״א כו יט) אם ה׳ הסיתך בי. אמר ר״א אמר ליה הקב״ה לדוד מסית קרית לי הרי אני מכשילך בדבר שאפי׳ תינוקות של בית רבן מכירין בו שנאמר (שמות ל יב) כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כופר נפשו, מיד (דה״א כא א) ויעמוד שטן על ישראל וכתיב (ש״ב כד א) ויסת את דוד בהם לאמר לך מנה את ישראל וכיון דמנינהו לא שקל מינייהו כופר דכתיב (שם) ויתן ה׳ דבר בישראל מהבקר ועד עת מועד, מאי ועד עת מועד. א״ר שמואל סבא חתניה דרבי חנינא משמיה דרבי חנינא משעת שחיטת תמיד ועד זריקתו. ורבי יוחנן אמר עד חצות ממש. (שם) ויאמר למלאך המשחית בעם רב, מאי רב אמר רבי אלעזר א״ל הקב״ה למלאך טול הרב שבהן שיש בו ליפרע מהן כמה חובות. באותה שעה מת אבישי בן צרויה ששקול כרובה של סנהדרין. (דה״א כא טו) ובהשחית ראה ח׳ וינחם על הרעה. מאי ראה אמר רב יעקב אבינו ראה שנאמר (בראשית לו ב) ויאמר יעקב כאשר ראם ושמואל אמר אפרו של יצחק ראה שנא׳ (שם כב ח) אלהים יראה לו השה, ר' יצחק נפחא אמר כסף כפורים ראה שנא׳ (שמות ל טז) ולקחת את כסף הכפורים, ורבי יוחנן אמר בית המקדש ראה דכתיב (בראשית כב יד) בהר ה׳ יראה, פליגי בה רבי יעקב בר אידי ורבי שמואל בר נחמני, חד אומר כסף כפורים ראה וחד אומר בית המקדש ראה, ומסתברא כמאן דאמר בית המקדש ראה שנאמר (שם) אשר יאמר היום בהר ה׳ יראה:
אגדת בראשית
פרק ל' כתובים.
[א] לדוד מזמור נאום ה' לאדוני שב לימיני (תהלים קי א). זש"ה אך צדיקים יודו לשמך [ישבו ישרים את פניך] (שם קמ יד). יתברך שמו של הקב"ה, האיך הוא מחבב את ישראל שאינו דן אותן עד שמושיב את אבותם אצלם, שנאמר ישבו ישרים את פניך (שם שם), שאין מידותיו כמדת בשר ודם, ב"ו =בשר ודם= שמוליך את בנו לבית הספר והסופר עומד ומבקש להכות את בנו מפני שברח, וכל זמן שאביו עומד שם, אינו מכה אותו בפניו, כדי שלא יבקש עליו, אבל משילך לו בא ומכה אותו, אבל הקב"ה אינו כן, אלא כשיבקש לדון את ישראל על מה שחטאו, הוא מושיב את אבותם אצלן, כדי שבשבילם יתמלא עליהם רחמים, שנאמר ויחן ה' אותם [ירחמם ויפן אליהם] (מ"ב יג כג). בזכות מי, למען בריתו וגו' (שם שם), וכן משה אומר לא ירפך ולא ישחיתך (דברים ד לא), לא ירד לבור שחת, בזכות מי, ולא ישכח את ברית אבותיך (שם שם), לכך נאמר שב לימיני. וכן את מוצא בימי דוד כשמנה את ישראל, הלך המלאך להשחיתן, שנאמר וישלח האלהים מלאך לירושלים להשחיתה וגו' (דה"א כא טו), מיד הלך לו המלאך וישב לו בהר המוריה, ואמר לפניו רבש"ע זכור מה שהתנית ברית עם מי שהעלה את בנו על ההר הזה, שנאמר ויקרא אברהם שם המקום [ההוא ה' יראה] (בראשית כב יד). הה"ד (ובהשחית) [וכהשחית] ראה ה' וינחם על הרעה (דה"א כא טו), מה ראה, ראה מה שאמר לאברהם (ה') [אלהים] יראה (בראשית כב ח) [כיון שראה אותו מקום מיד וינחם ה', כענין שנאמר] וינחם ה' על הרעה, וכן דוד אומר כי זכר את דבר קדשו וגו' ויוצא עמו בששון ברנה את בחיריו (תהלים קה מג ומד).
[א] לדוד מזמור נאום ה' לאדוני שב לימיני (תהלים קי א). זש"ה אך צדיקים יודו לשמך [ישבו ישרים את פניך] (שם קמ יד). יתברך שמו של הקב"ה, האיך הוא מחבב את ישראל שאינו דן אותן עד שמושיב את אבותם אצלם, שנאמר ישבו ישרים את פניך (שם שם), שאין מידותיו כמדת בשר ודם, ב"ו =בשר ודם= שמוליך את בנו לבית הספר והסופר עומד ומבקש להכות את בנו מפני שברח, וכל זמן שאביו עומד שם, אינו מכה אותו בפניו, כדי שלא יבקש עליו, אבל משילך לו בא ומכה אותו, אבל הקב"ה אינו כן, אלא כשיבקש לדון את ישראל על מה שחטאו, הוא מושיב את אבותם אצלן, כדי שבשבילם יתמלא עליהם רחמים, שנאמר ויחן ה' אותם [ירחמם ויפן אליהם] (מ"ב יג כג). בזכות מי, למען בריתו וגו' (שם שם), וכן משה אומר לא ירפך ולא ישחיתך (דברים ד לא), לא ירד לבור שחת, בזכות מי, ולא ישכח את ברית אבותיך (שם שם), לכך נאמר שב לימיני. וכן את מוצא בימי דוד כשמנה את ישראל, הלך המלאך להשחיתן, שנאמר וישלח האלהים מלאך לירושלים להשחיתה וגו' (דה"א כא טו), מיד הלך לו המלאך וישב לו בהר המוריה, ואמר לפניו רבש"ע זכור מה שהתנית ברית עם מי שהעלה את בנו על ההר הזה, שנאמר ויקרא אברהם שם המקום [ההוא ה' יראה] (בראשית כב יד). הה"ד (ובהשחית) [וכהשחית] ראה ה' וינחם על הרעה (דה"א כא טו), מה ראה, ראה מה שאמר לאברהם (ה') [אלהים] יראה (בראשית כב ח) [כיון שראה אותו מקום מיד וינחם ה', כענין שנאמר] וינחם ה' על הרעה, וכן דוד אומר כי זכר את דבר קדשו וגו' ויוצא עמו בששון ברנה את בחיריו (תהלים קה מג ומד).
אגדת בראשית
[ג] [ד"א והמלך דוד זקן בא בימים] ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו (מ"א א א). עליו אמר שלמה שבתי וראה תחת השמש וגו' (קהלת ט יא) אתמול. וימהר דוד וירץ המערכה וגו' (ש"א יז מח). ועכשיו יורד ועיף, שנאמר ויעף דוד (ש"ב כא טו). אתמול מלבישין אותו, והוא אמר לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי (ש"א יז לט), ממה שהיה זריז וגופו חם עליו, ועכשיו ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו, שנצטנן גופו מפחדו של מלאך, כשהטעה אותו מלאך השטן, ומנה את ישראל, באותה שעה וישלח האלהים מלאך לירושלים להשחיתה וכשהשחית ראה ה' וינחם על הרעה (דה"א כא טו), מה עשה המלאך אמר יודע אני שהקב"ה נתמלא עליהם חימה, אם הולך אני והורגן קימעה קימעה, עכשיו הוא מכלם בידי אלא הרי אני הורג כאחת מהן הרבה, כדי שיראה וירחם עליהן, כיון שהלך והרג מהן שבעים אלף איש מיד וכהשחית ראה ה' וינחם על הרעה וגו', דברי ר' יהודה, ור' נחמיה אומר מה הוא ראה ה'. וינחם (ה') על הרעה (דה"א שם), אלא הלך לו המלאך וישב לו בהר המוריה, ואמר לפניו רבש"ע כן התנית ברית עם אברהם אביהם. שכבש רחמיו לעשות רצונך בעולם הזה, לא כך אמר לפניך ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה (בראשית כד יד), כשם שהיה לי להשיב לפניך ולומר, אתמול אמרתי לי כי ביצחק יקרא לך זרע (שם כא יב), ועכשיו אתה אומר קח נא וגו' (שם כב ב), היה לי זכות להשיב לפניך ולא אמרתי כלום, אלא עשיתי עצמי כאלם ועשיתי רצונך, כך כל זמן שיהיו בני חוטאין לפניך ויש לך זכות על שחטאו לך, שתהא מכבש את חמתך, ולא תפרע מהם, אלא שתהא זוכר עקדתו של יצחק ומרחם עליהם, אמר לו המלאך ולא כך התנית עמו ועכשיו אתה מכלה אותן, שנאמר ראה ה' וינחם על הרעה (דה"א שם), מה ראה, עקדתו של יצחק ראה, ונתרחם עליהם, לפיכך אמר שלמה נהם ככפיר זעף מלך וגו' (משלי יט יב).