אֵ֣לֶּה פְקֻדָּתָ֞ם לַעֲבֹדָתָ֗ם לָב֤וֹא לְבֵית־יְהוָה֙ כְּמִשְׁפָּטָ֔ם בְּיַ֖ד אַהֲרֹ֣ן אֲבִיהֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֣ר צִוָּ֔הוּ יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)
אוצר מדרשים
י״ז) מדבר שאינו מתפרש במקומו ומתפרש במקום אחר, כיצד? ויטע ה׳ אלהים גן בעדן וגו׳ ויצמח ה׳ אלהים וגו׳ שמענו שהקב״ה נטע לאדם הראשון בג״ע כל עץ וכל מיני מגדים, אבל לא מצינו שברא לו הקב״ה חופות של זהב ואבנים טובות ומרגליות, והיכן שמענו, בשעה שנאמר לחירם מלך צור בעדן גן אלקים היית כל אבן יקרה מסוכתך (יחזקאל כ״ח י״ג), א״ל שמא אדה"ר אתה שעשיתי לו כל הכבוד הזה. כיוצא בו משפחות הגרשוני אחרי המשכן יחנו ימה וגו׳ משפחות בני קהת יחנו על ירך המשכן תימנה, ונשיא בית אב למשפחות מררי צוריאל בן אביחיל על ירך המשכן יחנו צפונה וגו׳ (במדבר ג׳:ל״ה), אבל לא מצינו שצוה הקב״ה את בניו להיות כ״ד משמרות, והיכן שמענו, אלה פקודתם לעבודתם לבא לבית ה׳ במשפטם ביד אהרן אביהם כאשר צוהו ה׳ אלהי ישראל (דהי״א כ״ד י״ט), מלמד שמצוה זו מימות משה ואהרן.
במדבר רבה
וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן וגו' (במדבר ז, ט), רַבִּי נָתָן אוֹמֵר מִכָּאן נִתְעַלֵּם מֵעֵינֵי דָוִד שֶׁלֹא נָשְׂאוּ הַלְוִיִּם אֶת הָאָרוֹן אֶלָּא בַּעֲגָלָה חֲדָשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ו, ג ח): וַיַּרְכִּבוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֶל עֲגָלָה חֲדָשָׁה וגו' וַיִּחַר לְדָוִד עַל אֲשֶׁר פָּרַץ ה' פֶּרֶץ בְּעֻזָּה, אָמַר אֲחִיתֹפֶל לְדָוִד לֹא הָיָה לְךָ לִלְמֹד מִן משֶׁה רַבָּךְ, שֶׁלֹא נָשְׂאוּ הַלְוִיִּם אֶת הָאָרוֹן אֶלָּא בַּכָּתֵף, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ז, ט): וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן וגו', הֲרֵי דָוִד מְשַׁלְּחָן וּמַעֲלָן בַּכָּתֵף, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א טו, יא טו): וַיִּקְרָא דָוִיד לְצָדוֹק וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם לְאוּרִיאֵל עֲשָׂיָה וְיוֹאֵל, עַד (דברי הימים א כד, יט): כְּמִשְׁפָּטָם בְּיַד אַהֲרֹן אֲבִיהֶם (דברי הימים א טו, טו): כַּאֲשֶׁר צִוָּה משֶׁה כִּדְבַר ה', וְהֵיכָן צִוָּה, וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן וגו', הָא לֹא חִדְּשׁוּ הַלְוִיִם כְּלוּם אֶלָּא הַכֹּל מִפִּי משֶׁה וּמשֶׁה מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
ספרי במדבר
ויקח משה את העגלות ואת הבקר. הרי משה, נוטלו ומחלקן לפי דעתו את שתי העגלות ואת ארבעת הבקר נתן לבני גרשון ואת ארבע העגלות ואת שמונת הבקר נתן לבני מררי. [וכן מצינו בדוד בחלוקת ראשי משמרות] לפי [מה] שהם ששה עשר לאלעור ושמונה לאיתמר, שנאמר (דברי הימים א' כד) וימצאו בני אלעזר רבים לראשי הגברים מן בני איתמר ויחלקום לבני אלעזר ראשים לבית אבות ששה עשר ולבני איתמר לבית אבותם שמונה ויחלקום בגורלות אלה עם אלה וגו' ויכתבם שמעיה [בן נתנאל] הסופר מן הלוי לפני המלך והשרים וצדוק הכהן ואחימלך בן אביתר. ולבני קהת לא נתן וגו'. ר' נתן אומר (מכאן) [זה] נתעלם מעיני דוד שלא נשאו הלוים את הארון אלא בעגלה שנאמר וירכיבו את ארון האלהים אל עגלה חדשה ויחר אף ה' בעוזא ויכהו שם על השל ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעוזא. א"ל אחיתופל לדוד לא היה לך ללמוד ממשה רבך שלא נשאו הלוים הארון אלא בכתף, שנאמר ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו. (הרי) [לכן] דוד משלחו ומעלהו [אח"כ] בכתף, שנא' (דברי הימים א ט״ו:י״א) ויקרא דויד לצדוק ואביתר הכהנים וללוים לאוריאל עשיה ויואל שמעיה ואליאל ועמינדב ויאמר להם אתם ראשי האבות ללוים התקדשו אתם ואחיכם והעליתם את ארון ה' אלהי ישראל וגו' כי למבראשונה לא אתם פרץ ה'. וכתיב ויתקדשו הכהנים והלוים וגו' וישאו בני הלוים את ארון האלהים כאשר צוה משה וגו' בכתפם במוטות עליהם. [גי' הגר"א היכן צוה ולבני קהת לא נתן] (דה"א כד) אלה פקודתם לעבודתם לבא לבית ה' כמשפטם ביד אהרן אביהם, כאשר צוהו ה' אלהי ישראל [והיכן צוה ולבני קהת לא נתן לא] חדשו כלום אלא מפי משה ומשה מפי הגבורה: