וַיְגַדֵּ֨ל יְהוָ֤ה אֶת־שְׁלֹמֹה֙ לְמַ֔עְלָה לְעֵינֵ֖י כָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּתֵּ֤ן עָלָיו֙ ה֣וֹד מַלְכ֔וּת אֲ֠שֶׁר לֹֽא־הָיָ֧ה עַל־כָּל־מֶ֛לֶךְ לְפָנָ֖יו עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)
שמות רבה
דבר אחר: החדש הזה לכם, הדא הוא דכתיב (שם עב, ז): יפרח בימיו צדיק ורוב שלום עד בלי ירח, עד שלא הוציא הקדוש ברוך הוא את ישראל ממצרים, ברמז הודיע להם, שאין המלכות בא להם עד שלשים דור, שנאמר: החדש הזה לכם ראש חדשים, החדש שלשים יום, ומלכות שלכם שלשים דור. הלבנה בראשון של ניסן מתחלת להאיר, וכל שהיא הולכת מאירה עד חמישה עשר ימים, ודסקוס שלה מתמלא, ומחמישה עשר עד שלשים אור שלה חסר, בשלשים אינה נראית. כך ישראל, חמישה עשר דור מן אברהם ועד שלמה. אברהם התחיל להאיר, שנאמר (ישעיה מא, ב): מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו. בא יצחק אף הוא האיר, שנאמר (תהלים צז, א): אור זרוע לצדיק. בא יעקב והוסיף אור, שנאמר (ישעיה י, יז): והיה אור ישראל לאש. ואחר כך, יהודה פרץ חצרון רם עמינדב נחשון שלמון בועז עובד ישי דוד. כיון שבא שלמה, נתמלא דיסקוס של לבנה, שנאמר (דה"א כט, כג): וישב שלמה על כסא ה' למלך. וכי יוכל אדם לישב בכסאו של הקדוש ברוך הוא, מי שנאמר בו (דניאל ז, ט): כרסיה שביבין די נור?! אלא מה הקדוש ברוך הוא שולט מסוף העולם ועד סופו, ושולט בכל המלכים, שנאמר (תהלים קלח, ד): יודוך ה' כל מלכי ארץ. כן של שלמה, מסוף העולם ועד סופו, שנאמר (דה"ב ט, כג-כד): וכל מלכי הארץ מבקשים את פני שלמה וגו'. והמה מביאים איש מנחתו, לכך נאמר: וישב שלמה על כסא ה' למלך. הקדוש ברוך הוא לבושו הוד והדר, ונתן לשלמה הוד מלכות, שנאמר (דה"א שם, כה): ויתן עליו הוד מלכות. בכסאו של הקדוש ברוך הוא, כתיב (יחזקאל א, י): ודמות פניהם פני אדם ופני אריה. ובשלמה כתיב (מ"א ז, כט): ועל המסגרות אשר בין השלבים אריות בקר. וכתוב אחד אומר ( שם שם, לג): כמעשה אופן המרכבה. בכסאו של הקדוש ברוך הוא אין דבר רע נוגע, שנאמר (תהלים ה, ה): לא יגורך רע. ובשלמה כתיב (מ"א ה, יח): אין שטן ואין פגע רע. הקדוש ברוך הוא עשה ששה רקיעים, ובשביעי יושב. ובכסאו של שלמה כתיב ( שם י, יט): שש מעלות לכסא ויושב במעלה השביעית, הרי נתמלא דיסקוס של לבנה, ומשם התחילו המלכים פוחתין והולכין. (דה"א ג, י): ובן שלמה רחבעם, ובן רחבעם אביה, ובנו אסא, יהושפט, יהורם, אחזיהו, יואש, אמציהו, עוזיה, יותם, אחז, יחזקיה, מנשה, אמון, יאשיהו, יהויקים. כיון שבא צדקיהו, דכתיב (ירמיה נב, יא): ואת עיני צדקיהו עור, חסר אורה של לבנה. וכל אותן השנים, אף על פי שהיו ישראל חוטאין, היו האבות מתפללין עליהן, ועושין שלום בין ישראל למקום, שנאמר (תהלים עב, ג): ישאו הרים שלום לעם, ואין הרים אלא אבות, שנאמר (מיכה ו, ב): שמעו הרים את ריב ה'. ועד מתי היו האבות מתפללין עליהן? עד שאבד צדקיהו את עיניו וחרב בית המקדש, שנאמר (תהלים שם, ז): ורב שלום עד בלי ירח, עד שלשים דור שהיה לישראל מן המלכות, מן אותה שעה ועד עתה. מי עושה שלום לישראל? ה', שנאמר (במדבר ו, כו): ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום:
אגדת בראשית
[ב] ד"א ויהי בעת ההיא וירד יהודה. זש"ה סבבוני בכחש אפרים (הושע יב א). על מה שכתיב כחשו בה' ויאמרו לא הוא (ירמי' ה יב). ובמרמה בית ישראל (הושע שם), אמר הקב"ה אף במרמה היו קוראין אותו, שנאמר שבתך בתוך מרמה וגו' (ירמי' ט ה), לפיכך הן נתונין בירידה, ויהודה עוד רד עם אל (הושע שם), בא וראה האיך אני מחבב אתכם, שאפילו חוטאין ונתונין בירידה, עמהם אני שנאמר, ויהודה עוד רד עם אל, וכך אמרתי ליעקב אנכי ארד עמך מצרימה וגומר (בראשית מו ד). וכך בבל למענכם שולחתי בבלה (ישעי' מג יד), וכשהן מתעלין, אף אני מתעלה, שנאמר ויגדל שמואל וה' הי' עמו (ש"א ג יט). וכך שלמה ויגדל ה' את שלמה למעלה (דה"א כט כה), וכך דוד וילך דוד הולך וגדול וה' צבאות עמו (שם יא ט). וכשאתם בירידה עמכם אני, שנאמר ויהודה עוד רד עם אל (הושע שם). בכל מקום את מוצא שני השבטי' הללו שונאין זה לזה, ואנטידי"קין (פי' מנגדים) זה לזה, יהודה ויוסף כך את מוצא, וישאלו (באלהי' ויאמרו) בני ישראל [בה' לאמר] מי יעלה לנו [אל הכנעני] בתחלה [להלחם בו] ויאמר ה' יהודה יעלה (שופטים א, א וב), ומה כתיב ויעלו בית יוסף גם הם בית אל וגו' (שם שם כב), וכן כתיב ואפרים עגלה מלומדה וגומר. ארכיב אפרים יחרוש יהודה וגו' (הושע י יא). תאמר שאף משוח מלחמה העומד מיוסף, ומשיח העומד מיהודה, אף הן אנטדי"קין זה לזה, חס ושלום אין ביניהן קנאה, שנאמר וסרה קנאת אפרים וצוררי יהודה יכרתו אפרים לא יקנא את יהודה וגו' (ישעי' יא יג). אבל בעולם הזה מפני שאין מתחברים זה עם זה, מקנאין זה בזה, וכל זמן שהן כך נתונין בירידה, אבל לעתיד לבא כשיתחברו זה עם זה מתעלין, שנאמר ונקבצו בני יהודה וגו' (הושע ב ב), אותה שעה ועלו מן הארץ (שם שם). אמר הב"ה עכשיו שנתחברתם עליתם, אף אני עמכם מתעלה, וכן דוד אומר נדיבי עמים נאספו וגו' מאד נעלה (תהלים מז י), לכך נאמר ויהודה עוד רד עם אל. את מוצא כשהאומות עולים, ישראל יורדין, וכשישראל עולים, האומות יורדין, בימי רחבעם כשחטאו ירדו, והאומות עלו, שנאמר ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה ששק מלך מצרים על ירושלים (מ"א יד כה). בימי הושע בן אלה כשחטאו ירדו, והאומות עלו, שנאמר (ויהי) בימיו עלה נבוכדנצר מלך בבל ויהי לו וגו' (מ"ב כד א). בימי יהויקים וצדקיהו כשחטאו ירדו, והאומות עלו, שנאמר (ויהי בשנה החמישית למלכותו וגו') [ויהי בשנת התשיעית למלכו וגו']. בא נבוכדנצר מלך בבל הוא וכל חילו וגו' (מ"ב כה א). אבל לעתיד לבא מ"ה יורדין, שנאמר בן אדם נהה על המון מצרים והורידהו (יחזקאל לב יח). וכן והורדתיך אל יורדי בור (שם כו כ), וישראל מתעלין, שנאמר ועלו מן הארץ (הושע ב ב), ואף הקב"ה עמהם, שנאמר מאד נעלית על כל אלהים (תהלים צז ט).
מדרש תהילים
דבר אחר הוד והדר לבשת. בשר ודם אם גבור אינו נאה ואם נאה אינו גבור. אבל הקב"ה אינו כן שני דברים הללו יש לו ההוד וההדר. ונתן הוד למשה שנאמר (במדבר כז כ) ונתת מהודך עליו. וההדר נתן ליהושע שנאמר (דברים לג יז) בכור שורו הדר לו. ונתן את ההוד לשלמה שנאמר (דברי הימים-א כט כה) ויתן עליו הוד מלכות. אמר הקב"ה לעתיד לבוא אני נותן את שניהם למלך המשיח שנאמר (תהלים כא ד) כי תקדמנו ברכות טוב. מה כתיב אחריו הוד והדר תשוה עליו. ולא למלך המשיח בלבד הוא נותן אלא לכל מי שהוא יגע בתורה שנאמר (שם קיא ב) גדולים מעשי ה' דרושים לכל חפציהם. ואין מעשי אלא הלוחות שנאמר (שמות לב טז) והלוחות מעשה אלקים המה. ומה שכרו (תהלים קיא ג) הוד והדר פעלו. הוי הוד והדר לבשת: