דברי הימים ב ז:יד מדרש: פסיקתא רבתי, קוהלת רבה, מדרש שכל טוב ופסיקתא דרב כהנא

יתברך שמו ויתעלה זכרו שהוא מחבב את ישראל ותיקן להם עשרת ימי תשובה שאפילו (מיד) [יחיד] עושה בהן תשובה מקבלין תשובתו כתשובת צבור, לפיכך צריכין כל ישראל להחזיק בתשובה ולעשות שלום בין אדם לחבירו ולמחול זה לזה בעי"כ כדי שיקבל תשובתם ותפלתם לפני הקדוש ברוך הוא בשלום ובחיבה יתירה, שכן מצינו שגדול כח השלום שאף הקדוש ברוך הוא שינה בו, שנאמר ותצחק שרה בקרבה וגו' ואדני זקן (בראשית י"ח י"ב) ויאמר ה' (לאברהם) [אל אברהם] וגו' ואני זקנתי (בראשית י"ח י"ג) היא אמרה ואדוני זקן ושינה בו (התיבה) [הקב"ה] ואמר כנגד שרה ואני זקנתי כדי שלא תפיל איבה ביניהם, א"ר אלעזר גדול השלום שאפילו ישראל עובדין ע"ז ועושין שלום ביניהן (ועושין) ועומדין בחברה אחת אין מד"הד נוגעת בהם שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו (הושע ד' י"ז), וא"ר אלעזר גדול השלום שאפילו ברכת כהנים חותם בו שנאמר וישם לך שלום (במדבר ו' כ"ו), ואף לעוה"ב כשיחזור הקב"ה לירושלים (ויחזור) [ויחזיר] כל (הגלות) [הגליות] בתוכה לשלום הוא מחזירם שנאמר שאלו שלום ירושלים (תהלים קכ"ב ו') וכן הוא אומר הנני נוטה (אליך) [אליה] כנהר שלום (ישעיה ס"ו י"ב), בא וראה כמה גדול שכר המשים שלום בין אדם לחבירו כתוב אבנים שלימות תבנה את מזבח ה' אלהיך (דברים כ"ז ו') מה אבנים שאינן שומעות ואין רואות ואין מריחות ואין מדברות הואיל (ומשימים) [ומשימות] שלום בין אדם לחבירו על [ידי] הזבחים אדם שהוא שומע ורואה ומריח ומדבר הוא משים שלום בין אדם לחבירו על אחת כמה וכמה. ת"ר שלשה דברים מבטלין גזירה רעה ואלו הן תפלה תשובה וצדקה, ושלשתן בפסוק אחד ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהן ויתפללו (דהי"ב ז' י"ד) זו תפלה, ויבקשו פני (דברי הימים ב' ז') זו צדקה שנאמר אני בצדק אחזה פניך (תהלים י"ז ט"ו), וישובו (מדרכם) [מדרכיהם] הרעים (דברי הימים ב' ז') זו תשובה, לכך נאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך.

[ביום השמיני וגו'] ביום טובה היה בטוב [וביום רעה ראה גם את זה לעמת זה עשה האלהים] וגו' (קהלת ז' י"ד) א"ר אבא בר כהנא אם נזדווג לך יו"ט עשה אותו מיד דכתיב ביום טובה היה בטוב, ואם נזדווג לך יום רעה ראה האיך לעשות תשובה ולהנצל ממנו, ר' יודן בשם ר' אליעזר אמר ג' דברים מבטלין את הגזירה קשה, ואלו הן, התפלה והתשובה והצדקה, ושלשתן בפסוק אחד, ויכנעו (את) עמי אשר נקרא שמי עליהן ויתפללו (דהי"ב ז' י"ד) זו תפלה, ויבקשו [פני] (דברי הימים ב' ז') זו צדקה דכתיב אני בצדק אחזה פניך (תהלים י"ז ט"ו), וישובו (מדרכם הרעה) [מדרכיהם הרעים] (דברי הימים ב' ז') זו תשובה, מה (דכתיב) [כתיב] תמן ואני אשמע מן השמים [ואסלח לחטאתם] וארפא את ארצם (דברי הימים ב' ז'), אמר ר' חוניא בשם ר' יוסף אף שינוי השם ושינוי מעשה, שינוי השם מאברהם אבינו, ולא יקרא עוד שמך וגו' (בראשית י"ז ה') אברם לא מוליד אברהם מוליד, ודכוותה (שרה) [שרי] אשתך וגו' (בראשית י"ז ט"ו) שרי לא ילדה שרה ילדה, שינוי מעשה מאנשי ננוה וירא (אלהים) [האלהים] את מעשיהם כי שבו (יונה ג' י'), וי"א אף שינוי מקום מאבינו אברהם ויאמר ה' אל אברם לך לך וגו' (בראשית י"ב א'), ר' מני אמר אף התענית דכתיב יענך ה' ביום צרה (תהלים כ' ב'), רב חמא בר גוריא בשם ר' אמר יפה תענית (חלום) [לחלום] כאש בנעורת רב יוסף אמר חלום בן יומו אפילו בשבת. גם את זה לעומת זה עשה האלהים עשה הקב"ה צדיקים ורשעים הה"ד (ואחר) [ואחרי] כן יצא אחיו וידו אוחזת וגו' (בראשית כ"ה כ"ו) ר' פנחס ור' חלקיה בשם ר' סימון אפילו ריוח [דופן] לא היה ביניהם ויצא זה צדיק וזה רשע, מפני מה ברא הקב"ה צדיקים ורשעים, כדי שיהו מכפרים אלו על אלו על שם גם את זה לעומת זה עשה אלהים. ד"א ביום טובה היה בטוב א"ר תנחום ב"ר חייא ביום טובתו של חברך היה בטובה, וביום רעה ראה היאך עשות עמו חסד, כך היתה אמו של ר' תנחום ב"ר חייא עושה ביום שהיתה לוקחת לו ליטרא של בשר, אחת לו ואחת לעניים ולוקחת לו שתים, מפני מה ברא הקב"ה עניים ועשירים, כדי שיהו מתפרנסין אלו מאלו על שם גם את זה לעומת זה וגו'. ד"א ביום טובה היה בטוב א"ר אחא ביום טובתה של תורה היה (עמו) בטובה, וביום רעה ראה לכשיגיע אותו היום שכתוב [בו] פחדו בציון חטאים (ישעיה ל"ג י"ד) תהיה מן הרואים ולא מן הנראים, תהי' מטבריטי ולא מקניניזא, תהיה מאותן שכתב בהן ויצאו וראו בפגרי האנשים (ישעיה ס"ו כ"ד) ולא מאותן שכתוב בהן כי תולעתם לא תמות (ישעיהו ס"ו), מפני מה ברא הקב"ה גיהנם וג"ע כדי שיהו (מצילות) [מציצות] זו את זו, כמה ריוח ביניהם ר' יוחנן אמר כותל ור' חנינא אמר טפח ורבנן אמרי שתיהן שוות. א"ר [לוי] אמר הקב"ה לישראל [בני] אותן הקרבנות [שהכתבתי לכם בתורה הוו זהירין בהן שאין לכם פרקליט טוב לירידת גשמים יותר מן הקרבנות] וזה (שצוה הקב"ה) [שצריך הכתוב] לומר ביום השמיני עצרת תהיה לכם.

כִּי בְרֹב חֲלֹמוֹת וַהֲבָלִים וּדְבָרִים הַרְבֵּה כִּי אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא, אָמַר רַבִּי אִם רָאִיתָ חֲלוֹמוֹת קָשִׁין וְחֶזְיוֹנוֹת קָשִׁין וַהֲפוּכִין, אוֹ שֶׁאַתְּ מִתְיָרֵא מֵהֶן, קְפֹץ לִשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאַתָּה נִצֹּל מֵהֶן, דְּאָמַר רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר שְׁלשָׁה דְבָרִים מְבַטְּלִין גְּזֵרוֹת רָעוֹת, וְאֵלּוּ הֵן, תְּפִלָּה, צְדָקָה, תְּשׁוּבָה. וּשְׁלָשְׁתָּן בְּפָסוּק אֶחָד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים ב ז, יד): וְיִכָּנְעוּ עַמִּי אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם וְיִתְפַּלְּלוּ וִיבַקְשׁוּ פָנַי וְיָשֻׁבוּ מִדַּרְכֵיהֶם הָרָעִים וַאֲנִי אֶשְׁמַע מִן הַשָּׁמַיִם וְאֶסְלַח לְחַטָּאתָם וְאֶרְפָּא אֶת אַרְצָם. וְיִתְפַּלְּלוּ זוֹ תְּפִלָּה. וִיבַקְשׁוּ פָנַי, זוֹ צְדָקָה, הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים יז, טו): אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ. וְיָשֻׁבוּ מִדַּרְכֵיהֶם הָרָעִים, זוֹ תְּשׁוּבָה, וְאַחַר כֵּן וַאֲנִי אֶשְׁמַע מִן הַשָּׁמַיִם וגו'. רַבִּי מוֹנָא אָמַר אַף הַתַּעֲנִית, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כ, כ): יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה. רַבִּי חִיָּא וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אַף שִׁנּוּי הַשֵּׁם וְשִׁנּוּי מַעֲשֶׂה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף שִׁנּוּי מָקוֹם, דִּכְתִיב (בראשית יב, א): לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ. שִׁנּוּי הַשֵּׁם מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יז, ה): וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם, אַבְרָם אֵינוֹ מוֹלִיד אַבְרָהָם מוֹלִיד, שָׂרַי אֵינָהּ יוֹלֶדֶת שָׂרָה יוֹלֶדֶת. שִׁנּוּי מַעֲשֶׂה מִנִּינְוֵה, שֶׁנֶּאֱמַר (יונה ג, י): וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם. רַבָּה בַּר מַחְסֵיָא וְחָמָא בַּר גּוּרְיָא אָמְרֵי יָפֶה תַּעֲנִית לַחֲלוֹם כְּאֵשׁ לִנְעוֹרֶת, אָמַר רַב חִסְדָּא וּבוֹ בַּיּוֹם. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְּחִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה, בְּשָׁעָה שֶׁחָלָה חִזְקִיָּה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִישַׁעְיָה, לֵךְ אֱמֹר לוֹ (ישעיה לח, א): צַו לְבֵיתְךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה. אָמַר לוֹ חִזְקִיָּה לִישַׁעְיָה, יְשַׁעְיָה, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם שֶׁהוֹלֵךְ לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה אוֹמֵר לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם יְרַחֲמוּ עָלֶיךָ, וְהָרוֹפֵא הוֹלֵךְ אֶצְלוֹ וְאוֹמֵר לוֹ מִילְּתָא פְּלוֹנִי אֱכֹל וּפְלוֹנִי לֹא תֹאכַל, הָדֵין תִּשְׁתֶּה וְהָדֵין לָא תִשְׁתֶּה, וַאֲפִלּוּ שֶׁיִּרְאֶה אוֹתוֹ נָטוּי לָמוּת אֵינוֹ אוֹמֵר לוֹ צַו לְבֵיתְךָ, שֶׁלֹא יֵחָלֵשׁ דַּעְתּוֹ, וְאַתָּה אוֹמֵר לִי צַו לְבֵיתְךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה, אַף אֲנָא לָא לָךְ אֲנָא סָפֵין וְלָא לְמִילָךְ אֲנָא שָׁמַע. וְאֵינִי תוֹפֵשׂ אֶלָּא מַה שֶּׁאָמַר זְקֵנִי, כִּי בְּרֹב חֲלֹמוֹת וַהֲבָלִים וּדְבָרִים הַרְבֵּה וגו', מִיָּד (ישעיה לח, א): וַיַּסֵּב חִזְקִיָּה פָּנָיו אֶל הַקִּיר, לְאֵיזֶה קִיר נָשָׂא פָנָיו, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר בַּקִּיר שֶׁל רָחָב נָשָׂא פָנָיו, דִּכְתִיב (יהושע ב, טו): כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רָחָב שְׁתֵּי נְפָשׁוֹת הִצִּילָה לְךָ, וְכַמָּה נְפָשׁוֹת הִצַּלְתָּ לָהּ. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר אֲפִלּוּ הָיָה בְּמִשְׁפַּחְתָּהּ מָאתַיִם אֲנָשִׁים וְנִדְבְּקוּ בְּמָאתַיִם מִשְׁפָּחוֹת כֻּלָּם נִצּוֹלוּ בִּזְכוּתָהּ, וְאֶת כָּל מִשְׁפַּחְתָּהּ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא: וְאֶת כָּל מִשְׁפְּחוֹתֶיהָ הוֹצִיאוּ. אֲבוֹתַי שֶׁכָּנְסוּ לְךָ כָּל הַגֵּרִים, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר בְּקִירָהּ שֶׁל שׁוּנַמִּית נָשָׂא עֵינָיו, דִּכְתִיב (מלכים ב ד, י): נַעֲשֶׂה נָא עֲלִיַּת קִיר, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם שׁוּנַמִּית זוֹ קִיר אַחַת עָשְׂתָה לֶאֱלִישָׁע, וְהֶחֱיֵיתָה אֶת בְּנָהּ, אֲבוֹתַי שֶׁעָשׂוּ לְךָ כָּל הַשֶּׁבַח הַזֶּה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי אָמַר בְּקִירוֹת לִבּוֹ נָשָׂא עֵינָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ד, יט): מֵעַי מֵעַי אוֹחִילָה קִירוֹת לִבִּי הֹמֶה, לִבּוֹ כְּתִיב. אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם חָזַרְתִּי עַל מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵבָרִים שֶׁיָּצַרְתָּ בִּי וְלֹא מָצָאתִי שֶׁהִכְעַסְתִּיךָ בְּאֶחָד מֵהֶן, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתִּנָּתֶן לִי נַפְשִׁי. וְרַבָּנָן אָמְרֵי בְּקִירוֹת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נָשָׂא עֵינָיו, דִּכְתִיב (יחזקאל מג, ח): בְּתִתָּם סִפָּם אֶת סִפִּי וגו', אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֲבוֹתַי בְּנֵי אָדָם גְּדוֹלִים הָיוּ וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִין לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל שָׁעָה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, אֶלָּא הָיוּ עוֹמְדִים בְּתוֹךְ בָּתֵּיהֶם וּמִתְפַּלְּלִין, וְהַקִּיר בֵּינָם וּבֵין הַמִּקְדָּשׁ, וַאֲנִי אֵין קִיר כְּשֶׁאֲנִי מִתְפַּלֵּל בֵּינִי וּבֵין הַמִּקְדָּשׁ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתִּנָּתֶן לִי נַפְשִׁי. מִיָּד (ישעיה לח, ד): וַיְהִי דְבַר ה' אֶל יְשַׁעְיָהוּ לֹא יָצָא מִשָּׁם, אָמַר יְשַׁעְיָהוּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בַּתְּחִלָּה אָמַרְתָּ לִי כֵן וְעַכְשָׁיו אַתָּה אוֹמֵר לִי כֵן, וְאֵיךְ אֵלֵךְ וְאוֹמַר כֵּן, אָמַר לוֹ עַנְוְתָן הוּא וּמְקַבֵּל מִמְּךָ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא עֲדַיִן לֹא יָצָא הַדִּבּוּר, דִּכְתִיב (מלכים ב כ, ד): וַיְהִי וגו' אֶל יְשַׁעְיָהוּ לֹא יָצָא, כְּשֶׁהָלַךְ יְשַׁעְיָהוּ אֶצְלוֹ, אָמַר לוֹ לֹא כָךְ אָמַרְתִּי לְךָ מִתְּחִלָּה, לָא לָךְ אֲנֲָא סָפֵין וְלָא לְמִילָּךְ אֲנָא שָׁמֵיעַ אֶלָּא מַה שֶּׁאָמַר לִי זְקֵנִי כִּי בְרֹב חֲלֹמוֹת וַהֲבָלִים וגו'.