דברי הימים ב כה:ז מדרש: מדרש לקח טוב, מדרש תנאים, סדר עולם רבה וספרי דברים

וְאִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֗ים בָּ֤א אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר הַמֶּ֕לֶךְ אַל־יָבֹ֥א עִמְּךָ֖ צְבָ֣א יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֣י אֵ֤ין יְהוָה֙ עִם־יִשְׂרָאֵ֔ל כֹּ֖ל בְּנֵ֥י אֶפְרָֽיִם׃

מדרש לקח טוב

אמר טוביהו בירבי אליעזר ז״ל על שראה שלמה בן דוד בחכמתו שהתוכחה יפה היא לישראל בעולם אמר ולמוכיחים ינעם. נעימות מביא הקדוש ברוך הוא למוכיחים את ישראל אלו נביאי ה' שהם מוכיחים את עם ה' כדי להחזירם למוטב ועליהם על המוכיח ועל המקבל תוכחות תבוא ברכת טוב. שנא' וזאת הברכה. ומניין שאף משה נתברך שנאמר (בראשית כז) ומברכיך ברוך ומה נתברך דכתיב (דה״א מ) בני משה גרשם ואליעזר. ובני גרשם רחביה הראש. ובני רחביה רבו למעלה. מאי למעלה. למעלה מששים רבוא: וזאת הברכה לפי שהיה משה מוכיח את ישראל דברים קשים מתחלה חזר ואומר להם דברי נחמות וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים וכל הנביאים למדו ממשה להיות מוכיחין את ישראל דברים קשים בתחלה ואחר כך חוזרין ואומרים דברי נחמות. הושע בן בארי אמר (הושע ט) תן להם ה' מה תתן. ואומר הוכה אפרים שרשם יבש פרי בל יעשון, וחוזר ואומר להם דברי נחמות שנאמר (שם יד) ארפא משובתם אוהבם נדבה. ואומר אהיה כטל לישראל. ואומר ילכו יונקותיו ואומר (שם) ישובו יושבי בצלו. וכן יואל בן פתואל אמר בתחלה דברים קשים. שנאמר (יואל א) שמעו זאת הזקנים יתר הגזם אכל הארבה. וחוזר ואומר להם דברי נחמות שנאמר (שם ד) והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס וגו'. וכן עמום שנאמר (עמוס ד) שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון העושקות דלים. פרות הבשן אלו בתי דינין שלהן. וחזר ואומר להם דברי נחמות שנאמר (שם ט) הנה ימים באים נאם ה' ונגש חורש בקוצר ודורך ענבים במשך הזרע והטיפו ההרים עסיס וכל הגבעות תתמוגגנה. וכן מיכה אומר להן לישראל דברים קשים שנאמר (מיכה ג) שונאי טוב ואוהבי רע גוזלי עורם מעליהם. וחוזר ואומר דברי נחמות שנאמר (שם ז) מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו [וגו']. תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם. וכן ירמיהו אומר (ירמיה ח) על שבר בת עמי השברתי וגו'. וחוזר ואומר להם דברי ניחומים שנאמר (שם לא) אז תשמח בתולה במחול ובחורים וזקנים יחדו [וגו'] ונחמתים ושמחתים מיגונם. ורויתי נפש הכהנים דשן ועמי את טובי ישבעו נאם ה'. וזאת הברכה. ומי הוא המברך ואת מי בירך ומתי ברכם לפי שהיתה ברכה לדורות. לפיכך הברכה נאמרה בפרט. מי המברך. ומתי ברכם שמשה אמר לישראל כאב שנאמר (במדבר יא) האנכי הריתי את כל העם הזה. וכשם שהאב מברך לבניו לפני מותו כדרך שעשה יעקב אבינו כן עשה משה רבינו. וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים, איני יודע אי זה מהן תקדום אם התפלה אם הברכה אלא ממה שנאמר וזאת הברכה הא למדנו שהתפלה קדמה. וזאת הברכה. במקום שפסק יעקב אבינו בו התחיל משה רבינו שנאמר בברכת יעקב (בראשית מט) וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם. והתחיל משה רבינו ואמר וזאת הברכה. דבר אחר וזאת הברכה. לפי שבירכם למעלה ואמר להם (דברים א) ה' אלהי אבותכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם. חזר ואמר וזאת הברכה. אילו אחרים בירכו את ישראל היו ראויין לכך על אחת כמה וכמה שבירכם משה, ראוי היה משה לברך את ישראל וראויין היו ישראל להתברך לפני משה. איש האלהים. זה אחד מעשרה שנקראו איש האלהים. משה דכתיב כאן איש האלהים ואומר (תהלים צ) תפלה למשה איש האלהים, אלקנה נקרא איש האלהים שנאמר (שמואל א ב) ויבא איש האלהים אל עלי ויאמר לו כה אמר ה' הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה. שמואל נקרא איש האלהים שנא' (שם ט) הנה נא איש אלהים בעיר הזאת [וגו'] כל אשר ידבר בוא יבוא. דוד נקרא איש האלהים שנאמר (דה״ב ח) כמצות דוד איש האלהים. שמעיה נקרא איש האלהים שנאמר (מלכים א יב) ויהי דבר ה' אל שמעיה איש האלהים לאמר. עדו נקרא איש האלהים שנאמר (שם יג) והנה איש אלהים בא מיהודה בדבר ה'. לבית אל. אליהו נקרא איש האלהים שנאמר (מלכים א יז) ותאמר אל אליהו הנביא (הנה נא) עתה זה ידעתי כי איש אלהים אתה ודבר ה' בפיך אמת. (אלישע) נקרא איש האלהים שנאמר (דה״ב כה) ואיש האלהים בא אליו וגו'. את בני ישראל. בזכות ישראל אביהן וכן הוא אומר (בראשית מט) הקבצו ושמעו וגו'. לפני מותו. סמוך למיתה. וכן הוא אומר (מלאכי ג) הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו':
שאל רבBookmarkShareCopy

מדרש תנאים

אמוץ נקרא איש האלה' שנ' (דהי״ב כה ז) ואיש האל' בא אליו לאמר המלך אל יבא עמך צבא ישראל:
שאל רבBookmarkShareCopy

סדר עולם רבה

הרי הוא אומר ונסתם גיא הרי כי יגיע גי הרים אל אצל וגו' (זכריה יד ה), חזון ישעיהו בן אמוץ וגו' (ישעיה א א), דבר ה' אשר היה אל הושע וגו' (הושע א א), דברי עמוס אשר היה וגו' (עמוס א א), דבר ה' אשר היה אל מיכה המרשתי וגו' (מיכה א א) מלמד שכולן נתנבאו בפרק אחד, אבל אי אתה יודע מי קדם את מי, כיון שאמר תחלת דבר ה' בהושע וגו' (הושע א ב), ובעמוס הוא אומר שנתים לפני הרעש (עמוס א א), ובישעיה הוא אומר בשנת מות המלך עזיהו וגו' (ישעיה ו א), והוא היה ביום הרעש, דכתיב וינעו אמות הספים וגו' (שם ו ד), דבר ה' אשר היה אל מיכה המרשתי בימי יותם וגו' (מיכה א א), מלמד שכולן קדמו את מיכה, חזון עבדיה וגו' (עבדיה א א), אימתי היתה מלחמה זו, בימי אמציה, ומלך אין באדום וגו' (מלכים א כב מח), ומשנפלו אדומיים בימי אמציהו, לא העמידו מלך במקומן ולא זקפו ראש עד היום, ומשנפלו אדומיים כדבר אלישע, לא עמדו, אלא שנתעוררו בימי אחז ונפלו, ומשנפלו פלשתים בימי חזקיהו, לא העמידו מלך עד היום, ומשנפלו מלכי אשור בימי חזקיהו, לא העמידו מלך עד היום, ומשנפלה מצרים ביד נבוכדנצר לא נתנשאת עוד על הגוים עד היום, שנאמר מן הממלכות וגו' (יחזקאל כט טו), ובני זרח וגו' (דברי הימים א ב ו), אלו נביאים נתנבאו במצרים, ובני קרח וגו' (שמות ו כד), אלו נתנבאו במדבר, וישלח ה' איש נביא וגו' (שופטים ו ח), זה היה פינחס, ויבא איש אלהים אל עלי וגו' (שמואל א ב כז), זה היה אלקנה, המה יסד דויד ושמואל הראה באמונתם (דברי הימים א ט כב), אלו כ"ד משפחות כהונה ולויה, גד החזה ונתן הנביא התקינו מעשה הבית עם דוד, אסף והימן וידותון נתנבאו בימי דוד, אחיה אמר לשלמה הבית הזה וגו', ושכנתי בתוך בני ישראל וגו' (מלכים א ו׳:י״ג), ובאחרונה אמר לו יען אשר היתה זאת עמך וגו' (שם יא יא), שמעיה אמר לרחבעם (אל) [לא] תעלו וגו' (שם יב כד), ובאחרונה כשברחו מפני שישק היה דבר ה' אל שמעיה (וגו' לא) [לאמר] נכנעו [לא] וגו' (דברי הימים ב יב ז), וכי שישק שמו, והלא זבוב שמו, שנאמר ישרק ה' לזבוב (ישעיה ז יח), ולמה נקרא שמו שישק, שהיה יושב ומשמר אימתי ימות שלמה, שאין לנו כיוצא בו, וכיון שמת שלמה, בא ולקח אוצרות בית ה', עדו הנביא נתנבא על המזבח בבית אל ויאמר מזבח וגו' (מלכים א יג ב), ועזריהו בן עודד היתה עליו רוח אלהים, ויצא לפני אסא וגו' (דברי הימים ב ט״ו:א׳-ב׳), ובעת ההיא בא חנני הראה וגו' (שם טז ז), וגם ביד יהוא בן חנני וגו' (מלכים א טז ז), מיכיהו אמר לאחאב כה אמר ה' הראית את כל ההמון הגדול וגו' (שם כ יג), ובשניה אמר לו לך התחזק ודע וראה וגו' (שם כ כב), ובשלישית אמר לו יען אשר אמרו ארם אלהי הרים ה' וגו' (שם כ כח), (ואחד) [ואיש אחד] מבני הנביאים אמר (לרעהו) [אל רעהו] וגו' (שם כ לה), אמרו זה היה מיכיהו, ובאחרונה אמר לו מי יפתה וגו' (שם כב כ), ובימי יהושפט ויצא אל פניו יהוא בן חנני וגו' (דברי הימים ב יט ב), ויחזיאל בן זכריהו בן בניה וגו' (שם כ יד), ויתנבא אליעזר בן דודוהו ממרשה וגו' (שם כ לז), ובימי יהורם ויבא אליו מכתב וגו' (שם כא יב), ובימי יהואש וישלח בהם נבאים להשיבם וגו', ורוח אלהים לבשה את זכריה וגו' (שם כד), ובימי אמציה ואיש האלהים בא אליו לאמר המלך אל יבוא וגו' (שם כה ז), ובאחרונה אמר לו ידעתי כי יעץ אלהים וגו' (שם כה טז), אמרו [זה] היה אמוץ אחיו, ובימי אחז ושם היה נביא לה' עדד שמו וגו' (שם כח ט), יואל ונחום וחבקוק נתנבאו בימי מנשה, ומפני שלא היה מנשה כשר, לא נקראו על שמו, וכן הוא אומר וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו, ויבא [ה'] עליהם את שרי הצבא וגו' (שם לג), דבר ה' [אשר] היה אל צפניה בן כושי וגו' (צפניה א א), דברי ירמיהו בן חלקיהו וגו', אשר היה דבר ה' אליו וגו' (ירמיהו א׳:א׳), וגם איש היה מתנבא בשם ה' וגו' (שם כו כ), היה היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי וגו' (יחזקאל א ג), כולם נתנבאו סמוך לחרבן, ברוך בן נריה ושריה בן מחסיה ודניאל איש חמודות כולם [נתנבאו] בימי נבוכדנצר, מרדכי היהודי וחגי זכריה ומלאכי כולם נתנבאו בשנת שתים לדריוש, אתה מוצא בהן עשרה שנאמר בהן איש האלהים, ואלו הן, משה, ואלקנה, ושמואל, דוד, שמעיה, ועדו, ואליהו, ואלישע, מיכה, ואמוץ, שמואל וחנני נקראו הרואים, שנאמר בהם הראה (הראה), יחזקאל ודניאל נאמר בהם בן אדם:
שאל רבBookmarkShareCopy