וַיִּשְׁלַ֞ח יוֹאָ֣שׁ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֗ל אֶל־אֲמַצְיָ֣הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֮ לֵאמֹר֒ הַח֜וֹחַ אֲשֶׁ֣ר בַּלְּבָנ֗וֹן שָׁ֠לַח אֶל־הָאֶ֜רֶז אֲשֶׁ֤ר בַּלְּבָנוֹן֙ לֵאמֹ֔ר תְּנָֽה־אֶת־בִּתְּךָ֥ לִבְנִ֖י לְאִשָּׁ֑ה וַֽתַּעֲבֹ֞ר חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ אֲשֶׁ֣ר בַּלְּבָנ֔וֹן וַתִּרְמֹ֖ס אֶת־הַחֽוֹחַ׃
ספרי במדבר
דברים ג ואתחנן אל ה' – במיני תחנונים: בעת ההיא לאמר – שאין ת"ל, אלא א"ל: הודיעני אם אני נכנס לארץ ואם לאו: אדוני – אדון לכל באי העולם: אלהים – בדין בראת את העולם: אתה החילות – אתה החילות לפתוח פתח לעבדך, בשעה שנכנסתי לנחלת בני ראובן ובני גד. ד"א: אתה החלות את השבועה: כתבת בתורה שמות כב זובח לאלהים יחרם – ובניך עבדו ע"ז, ובקשתי רחמים ממך וסלחת! אתה החלות את השבועה: להראות את עבדך – נסים וגבורות, שנאמר ויאמר משה אסורה נא ואראה: את גדלך – זו מדת טובך, שנאמר (במדבר יד) ועתה יגדל נא כח ה': ואת ידך – זו ימינך שפשוטה לכל באי העולם, שנאמר שמות טו ימינך ה' נאדרי בכח, ואומר (תהלים מד) ימינך וזרועך ואור פניך, ואומר (ישעיה מה) בי נשבעתי: החזקה – שאתה כובש ברחמים את מדת הדין, שנא' (מיכה ז) מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע. ואומר (מיכה ז) ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו... תתן אמת ליעקב: אשר מי אל בשמים ובארץ – שלא כמדת הקב"ה מדת ב"ו: מדת ב"ו הגדול מחבירו – מבטל גזירות חבירו; אבל אתה – מי יכול למחות על ידך? וכן הוא אומר (איוב כג) והוא באחד ומי ישיבנו. ר' יהודה בן בבא אומר: משל באדם שנתון בקונטריסים של מלכות, אפילו נותן ממון הרבה – אי אפשר ליעקר, אבל אתה אומר "עשו תשובה ואני מקבל"! שנא' (ישעיה מד) מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך. ר' אומר: אשר מי אל בשמים ובארץ – חוץ מכאן. ישראל אומר (דברים ד) וידעת היום והשבות אל לבבך... אין עוד – אלא אף באומות העולם: אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך – כמעשיך במצרים, וכגבורותיך על הים. ד"א כמעשיך וכגבורותיך על נחלי ארנון: אעברה נא ואראה – אין נא אלא לשון בקשה: הארץ הטובה אשר בעבר הירדן – וזו היא שרבי יהודה אומר: ארץ כנען היא טובה, ולא נחלת בני ראובן ובני גד: ההר הטוב – זו ירושלים: והלבנון – זה בית המקדש, וכן הוא אומר (זכריה יא) פתח לבנון דלתיך, ואומר (ישעיה י) והלבנון באדיר יפול, וי"א: לבנון – מינה עליהם את מלכיהם: