כִּי֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ בֵּֽרַכְךָ֗ בְּכֹל֙ מַעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֔ךָ יָדַ֣ע לֶכְתְּךָ֔ אֶת־הַמִּדְבָּ֥ר הַגָּדֹ֖ל הַזֶּ֑ה זֶ֣ה ׀ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֗ה יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ עִמָּ֔ךְ לֹ֥א חָסַ֖רְתָּ דָּבָֽר׃
מדרש לקח טוב
אמר טוביהו ברבי אליעזר טוב היה להם לישראל שהיו חונים במדבר ויושבים בצלו של הקב״ה ממה שהיו יושבים בארץ מצרים שהיו מדיינים אותם ומכעיסין אותם משועבדים תחת יד פרעה ללבון הלבנים שהרי היתה ארץ מצרים מעולה שבארצות שנאמר (בראשית יג) כגן ה' כארץ מצרים. ואע״פ שלא הוזכרו שמות הערים שהיו יושבין בהם ישראל כי אם גושן ורעמסס ופיתום. אבל המדבר שכתוב בו (ירמיהו ב׳:ו׳) ארץ ערבה ושוחה ארץ ציה וצלמות וגומר. וכתיב (דברים ח׳:ט״ו) המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וגו'. ואומר (יהושע יג) אני ידעתיך במדבר בארץ. תלאובות. ואפילו הכי הוזכרו שמות מסעי בני ישראל ומחנותם מרעמסס עד בית הישימות עד מעברות הירדן ללמדך שחביבין היו מסעות וחניות בני ישראל במדבר משיבתן בארץ פתרוס לפי שכל זמן שהיו ישראל במדבר היו ענני כבוד מסובבות אותם. ומאכלם ומשתיהם לחם אבירים ומי באר שנא' (דברים ב׳:ז׳) זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר. אשר לא עשה כן לכל גוי ולא. עתיד לעשות שנאמר (שמות ל״ג:ט״ז) ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה:
מדרש לקח טוב
פס'. וזכרת את כל הדרך. ויענך וירעיבך. והא כתיב (דברים ב׳:ז׳) זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר. אלא לפי שהיה המן יורד עליהם בכל יום ולא היה נעצר להם כאילו נתענו ונרעבו. @?![א]@?? שכל זמן שאדם רואה את אוצרו מלא תבואה וגרביו מליאין יין כאילו הוא שבע:
תנחומא בובר
רב לכם סוב את ההר הזה (דברים ב ג), זש"ה השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות (שה"ש ב ז), שלש שבועות בשיר השירים למה, אחת שהשביע הקב"ה את ישראל שלא יגלו את הקץ, ושלאי דחקו את הקץ, ושלא ימרדו על המלכיות, אמר להם הקב"ה אם אתם מקיימין את השבועות מוטב, ואם לאו אני מתיר את בשרכם, כצבאות או כאילות השדה, שאין להם דורש ולא מבקש, כך לא אדרוש את דמכם.