דברים ב:טז מדרש: עין יעקב, ספרא ומדרש תהילים

פ פִּסְקָא. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה־עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְכוּ']. בִּשְׁלָמָא יוֹם הַכִּפּוּרִים; יוֹם סְלִיחָה וּמְחִילָה, יוֹם שֶׁנִּתְּנוּ בּוֹ לוּחוֹת אַחֲרוֹנוֹת (לישראל). אֶלָּא חֲמִשָּׁה־עָשָׂר בְּאָב, מַאי הִיא? אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: יוֹם שֶׁהֻתְּרוּ שְׁבָטִים לָבוֹא זֶה בָּזֶה. מַאי דָּרוּשׁ: (במדבר ל״ו:ו׳) "זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' לִבְנוֹת צְלָפְחָד" וְגוֹ', דָּבָר זֶה לֹא יְהֵא נוֹהֵג אֶלָּא בְּדוֹר זֶה. (בלבד) (רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן) [אָמַר רַב יוֹסֵף, אָמַר רַב נַחְמָן]: יוֹם שֶׁהֻתַּר שֵׁבֶט בִּנְיָמִין לָבוֹא בַּקָּהָל, שֶׁנֶּאֱמַר: (שופטים כ״א:א׳) "וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נִשְׁבַּע בַּמִּצְפָּה לֵאמֹר: אִישׁ מִמֶּנּוּ לֹא יִתֵּן בִּתּוֹ לְבִנְיָמִין לְאִשָּׁה", מַאי דָּרוּשׁ? [אָמַר רַב]: 'מִמֶּנּוּ' וְלֹא מִבָּנֵינוּ. (רב אידי בר אבין אמר רב יוסף) [רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה, אָמַר רַב יוֹחָנָן]: יוֹם שֶׁכָּלוּ בּוֹ מֵתֵי־מִדְבָּר, דְּאָמַר מַר: עַד שֶׁלֹּא כָּלוּ מֵתֵי־מִדְבָּר, לֹא הָיָה דִבּוּר עִם מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ב׳:ט״ז-י״ז) "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה לָמוּת מִקֶּרֶב הָעָם, וַיְדַבֵּר ה' אֵלַי לֵאמֹר", אֵלַי הָיָה הַדִּבּוּר. עוּלָא אָמַר: יוֹם שֶׁבִּטֵּל בּוֹ הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה פַּרְסְדָאוֹת *)) שֶׁהוֹשִׁיב יָרָבְעָם בֶּן נְבָט עַל הַדְּרָכִים, שֶׁלֹּא יַעֲלוּ יִשְׂרָאֵל לָרֶגֶל, וְאָמַר: לְאֵיזֶה שֶׁיִּרְצוּ יַעֲלוּ. רַב מַתְּנָה אָמַר: יוֹם שֶׁנִּתְּנוּ בּוֹ הֲרוּגֵי בֵּיתָר לִקְבוּרָה. (דאמר) [וְאָמַר] רַב מַתְּנָה]: [אוֹתוֹ] יוֹם שֶׁנִּתְּנוּ בּוֹ הֲרוּגֵי בֵּיתָר לִקְבוּרָה, תִּקְּנוּ בְּיַבְנֶה, "הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב", "הַטּוֹב", שֶׁלֹּא הִסְרִיחוּ, "וְהַמֵּטִיב", שֶׁנִּתְּנוּ לִקְבוּרָה. רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאַמְרֵי תַּרְוַיְהוּ: יוֹם שֶׁהָיוּ פּוֹסְקִין בּוֹ מִלִּכְרוֹת עֵצִים לַמַּעֲרָכָה. דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: מֵחֲמִשָּׁה־עָשָׂר בְּאָב וָאֵילָךְ תָּשַׁשׁ כֹּחָהּ שֶׁל חַמָּה, וְלֹא הָיוּ כּוֹרְתִין עֵצִים לַמַּעֲרָכָה, לְפִי שֶׁאֵינָן יְבֵשִׁים. אָמַר רַב מְנַשְׁיָא: וְקָרוּ לֵיהּ: "יוֹם תְּבַר מַגָּל". מִכָּאן וָאֵילָךְ: דְּמוֹסִיף יוֹסִיף, וּדְלָא מוֹסִיף, [יֵאָסֵף. תָּנִי רַב יוֹסֵף: מַאי 'יֵאָסֵף'?] אָמַר רַב יוֹסֵף: תִּקְבְּרֵיהּ אִמֵּיהּ: [פִּסְקָא]. שֶׁבָּהֶם בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל יוֹצְאוֹת וְכוּ', תָּנוּ רַבָּנָן: בַּת מֶלֶךְ שׁוֹאֶלֶת מִבַּת כֹּהֵן גָּדוֹל, בַּת כֹּהֵן גָּדוֹל שׁוֹאֶלֶת מִבַּת סְגָן, בַּת סְגָן שׁוֹאֶלֶת מִבַּת מְשׁוּחַ מִלְחָמָה, בַּת מְשׁוּחַ מִלְחָמָה שׁוֹאֶלֶת מִבַּת כֹּהֵן הֶדְיוֹט, וְכָל יִשְׂרָאֵל שׁוֹאֲלִין זֶה מִזֶּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ. [פִּסְקָא]. כָּל הַכֵּלִים טְעוּנִין טְבִילָה. (אמר רבי זריקא) אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אֲפִלּוּ מְקֻפָּלִין וּמֻנָּחִים בְּקֻפְסָא. [פִּסְקָא]. וּבְנוֹת יִשְׂרָאֵל יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים. תָּנָא: מִי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה נִפְנָה לְשָׁם. [פִּסְקָא]. וּמָה הֵן אוֹמְרוֹת? בָּחוּר וְכוּ'. תָּנוּ רַבָּנָן: (ארבע משפחות היו בארץ ישראל) יְפֵפִיּוֹת שֶׁבָּהֶן אוֹמְרוֹת: תְּנוּ עֵינֵיכֶם בְּיֹפִי, שֶׁאֵין אִשָּׁה אֶלָּא לְיֹפִי. מְיֻחָסוֹת שֶׁבָּהֶן אוֹמְרוֹת: תְּנוּ עֵינֵיכֶם בַּמִּשְׁפָּחָה, [לְפִי] שֶׁאֵין אִשָּׁה אֶלָּא לְבָנִים. (עֲשִׁירוֹת שֶׁבָּהֶן אוֹמְרוֹת: תְּנוּ עֵינֵיכֶם בְּבַעֲלֵי מָמוֹן. בֵּינוֹנִיּוֹת, וַעֲנִיּוֹת,) [מְכֹעָרוֹת] שֶׁבָּהֶן אוֹמְרוֹת: קְחוּ מִקַּחֲכֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם, וּבִלְבַד שֶׁתְּעַטְּרוּנוּ בִּזְהוּבִים.

קד תְּנָן הָתָם, אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה־עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת (ישראל) [יְרוֹשָׁלַיִם] יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִים, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לָהּ. בִּשְׁלָמָא יוֹם הַכִּפּוּרִים, יוֹם סְלִיחָה וּמְחִילָה, וְיוֹם שֶׁנִּתְּנוּ בּוֹ לוּחוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת, אֶלָּא חֲמִשָּׁה־עָשָׂר בְּאָב, מַאי הִיא? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: יוֹם שֶׁהֻתְּרוּ שְׁבָטִים לָבוֹא זֶה בָּזֶה. מַאי דָּרוּשׁ? (במדבר לו) 'זֶה הַדָּבָר', דָּבָר זֶה לֹא יְהֵא נוֹהֵג אֶלָּא בְּדוֹר זֶה. רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה, אָמַר [רַבִּי יוֹחָנָן]: יוֹם שֶׁהֻתַּר שֵׁבֶט בִּנְיָמִין לָבוֹא בַּקָּהָל, דִּכְתִיב: (שופטים כ״א:א׳) "וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נִשְׁבַּע בַּמִּצְפָּה לֵאמֹר: אִישׁ מִמֶּנּוּ לֹא יִתֵּן בִּתּוֹ לְבִנְיָמִין לְאִשָּׁה", מַאי דָּרוּשׁ? 'מִמֶּנּוּ' וְלֹא מִבָּנֵינוּ. רַב דִּימִי בַּר יוֹסֵף, אָמַר רַב נַחְמָן: יוֹם שֶׁכָּלוּ בּוֹ מֵתֵי מִדְבָּר, דְּאָמַר מַר: עַד שֶׁלֹּא כָּלוּ מֵתֵי מִדְבָּר, לֹא הָיָה דִּבּוּר עִם מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ב׳:ט״ז) "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה לָמוּת מִקֶּרֶב הָעָם", (וכתיב) [וְסָמִיךְ לֵיהּ]: "וַיְדַבֵּר ה' אֵלַי לֵאמֹר", אֵלַי הָיָה הַדִּבּוּר. עוּלָא אָמַר: יוֹם שֶׁבִּטֵּל בּוֹ הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה פַּרְדְּסִיאוֹת שֶׁהוֹשִׁיב יָרָבְעָם (בן נבט) עַל הַדְּרָכִים, שֶׁלֹּא יַעֲלוּ יִשְׂרָאֵל לָרֶגֶל. רַב מַתְנָה אָמַר: יוֹם שֶׁנִּתְּנוּ הֲרוּגֵי בֵּיתָר לִקְבוּרָה, דְּאָמַר רַב מַתְנָה: אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁנִּתְּנוּ הֲרוּגֵי בֵּיתָר לִקְבוּרָה, תִּקְּנוּ בְּיַבְנֶה, "הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב". 'הַטּוֹב', שֶׁלֹּא הִסְרִיחוּ, 'וְהַמֵּטִיב', שֶׁנִּתְּנוּ לִקְבוּרָה. רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאַמְרֵי תַּרְוַיְהוּ: יוֹם שֶׁפּוֹסְקִין בּוֹ מִלִּכְרֹת עֵצִים לַמַּעֲרָכָה, דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ חֲמִשָּׁה־עָשָׂר בְּאָב, תָּשַׁשׁ כֹּחָהּ שֶׁל חַמָּה, וְלֹא הָיוּ כּוֹרְתִים עֵצִים לַמַּעֲרָכָה. אָמַר רַב מְנַשֶּׁה: וְקָרוּ לֵיהּ, יוֹם 'תְּבַר־מַגָּל'. מִכָּאן וָאֵילָךְ, דְּמוֹסִיף, יוֹסִיף, וְשֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף, יֵאָסֵף, מַאי 'יֵאָסֵף'? תָּנִי רַב יוֹסֵף: תִּקְבְּרֵיהּ אִמֵּיהּ.

[יג] "לאמר" – אמור להם דברי כבושים "בשבילכם מדבר עמי", שכן מצאנו שכל ל"ח שנים שהיו ישראל כמנודין לא היה מדבר עם משה שנאמר (דברים ב, טז-יז ) "ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות…וידבר ה' אלי לֵאמֹר…". דבר אחר: "לאמר" – צא ואמור להם והשיבני. ומנין שהיה משה יוצא ומדבר עמהם? שנאמר (שמות לד, לד) "וְיָצָא וְדִבֶּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יְצֻוֶּה". ומנין שהיה משה משיב הדברים לפני הגבורה? תלמוד לומר (שמות יט, ח) "וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה'". אלעזר בן אחוי אומר, יכול היה מדבר עמו לצורך עצמו? תלמוד לומר 'לאמר… לישראל' – בשביל ישראל היה מדבר עמו, לא בשביל עצמו.