דברים ג:טו מדרש: תנחומא בובר

ועוד היה אברהם אבינו מתירא כשהרג את המלכים היה תמה ואמר שמא בטלתי מצות הקב"ה שצוה את בני נח, שופך דם האדם (בראשית ט ו), ואני הרגתי כל אותן האוכלוסין, א"ל הקב"ה אל תירא אברם, אלא שכר הרבה אני צריך ליתן לך, שאתה עקרת את הקוצים, שנאמר והיו עמים משרפות שיד קוצים כסוחים באש יצתו (ישעיה לג יב), לכך נאמר אל תירא אברם, אמר הקב"ה לישראל, בעולם הזה אתם מתפחדים על העונות, אבל לעולם הבא שאין בו יצר הרע אתם מתפחדים על הטוב שתקנתי לכם, שנאמר (ואחר) [אחר] ישובו בני ישראל (ועבדו) [ובקשו] את ה' אלהיהם ואת דויד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו (הושע ג ה), ומהו טובו זה בית המקדש, שנאמר ההר הטוב הזה והלבנון (דברים ג כה), ישועה מציון, שנאמר מי יתן מציון ישועת ישראל (תהלים יד ז), הברכה מציון, שנאמר כטל חרמון שיורד על הררי ציון וגו' (שם קלג ג), עזר מצין, שנאמר ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך (שם כ ג), אמר קב"ה אף לעולם הבא אני אברך את ישראל מציון, שכן דוד אמר יברכך ה' מציון (שם קלד ג).