דברים ד:יג מדרש: שיר השירים רבה ומדרש אגדה

רַבִּי יַנַּאי אָמַר, לֹא הָיְתָה הַתּוֹרָה צְרִיכָה לְהִדָּרֵשׁ אֶלָּא מֵהַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, וּמִפְּנֵי מָה גִלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל מַה בְּיוֹם רִאשׁוֹן וּמַה בְּיוֹם שֵׁנִי עַד יוֹם שִׁשִּׁי, בִּזְכוּת שֶׁאָמְרוּ (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, מִיָּד גִּלָּה לָהֶם. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר כְּתִיב (דברים ד, יג): וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ, וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת סֵפֶר בְּרֵאשִׁית שֶׁהוּא תְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם. אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים, אֵלּוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, עֲשָׂרָה לְמִקְרָא וַעֲשָׂרָה לְתַלְמוּד, וְכִי מִנַּיִן יָבוֹא אֱלִיהוּא בֶּן בֶּרֶכְאֵל הַבּוּזִי וִיגַלֶּה לְיִשְׂרָאֵל חַדְרֵי בְּהֵמוֹת וְלִוְיָתָן, וּמִנַּיִן יָבוֹא יְחֶזְקֵאל וִיגַלֶּה לָהֶם חַדְרֵי מֶרְכָּבָה, אֶלָּא הֲדָא הוּא דִכְתִיב: הֱבִיאַנִּי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו.

יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב, אֵלּוּ לוּחוֹת הַבְּרִית, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, טז): וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה, גְּלִילֵי זָהָב, אֵלּוּ דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יט, יא): הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה, מַעֲשֵׂה נִסִּים הָיוּ נִגְלָלִין הָיוּ שֶׁל סַנְפִּירִינוֹן הָיוּ וְהָיוּ נִגְלָלִין. רַבִּי מְנַחֲמָא בְּשֵׁם רַבִּי אָבוּן אָמַר וַחֲצוּבִין מִגַּלְגַּל חַמָּה הָיוּ. כֵּיצַד הָיוּ כְּתוּבִין, חֲמִשָּׁה עַל לוּחַ זֶה וַחֲמִשָּׁה עַל לוּחַ זֶה, עַל שֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר: יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב, כְּדִבְרֵי רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים ד, יג): וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים. וְרַבָּנָן אָמְרֵי עֲשָׂרָה עַל לוּחַ זֶה וַעֲשָׂרָה עַל לוּחַ זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, יג): וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אָמַר עֶשְׂרִים עַל לוּחַ זֶה וְעֶשְׂרִים עַל לוּחַ זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים, עֶשְׂרִים עַל לוּחַ זֶה וְעֶשְׂרִים עַל לוּחַ זֶה. רַבִּי סִימָאי אוֹמֵר אַרְבָּעִים עַל לוּחַ זֶה וְאַרְבָּעִים עַל לוּחַ זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, טו): לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה, טַטְרוֹגָא.

וכי תשגו ולא תעשו. בהעלם דבר של ע"ז הכתוב מדבר, שאין חייבים להביא פרק ושעיר עד שיורו בית דין להתיר בענין ע"ז, ויעשו הקהל על פיהם, ומנין שבהוראת בית דין הכתוב מדבר, נאמר אם מעיני העדה (פסוק כ"ד), ונאמר להלן מעיני (העדה) [הקהל] (ויקרא ד י"ג), מה להלן בהעלם דבר הכתוב מדבר, שכן נאמר ונעלם דבר מעיני הקהל (דברים ד' י"ג) אף כאן בהעלם דבר הכתוב מדבר, ומנין שבע"ז הכתוב מדבר, שכן נאמר בסוף הפרשה והנפש אשר תעשה ביד רמה וגו' (פסוק ל'):