דברים ד:כה מדרש: תנחומא בובר, דברים רבה, אוצר מדרשים ועין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)

כי תוליד בנים ובני בנים (דברים ד כה). זש"ה מגיד מראשית אחרית (ישעיה מו י), כשהגיע משה ליפטר מן העולם, הגיד לו הקב"ה מה ישראל עתידים לעשות אחר מיתתו של יהושע, שנאמר ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ (דברים לא טז), לפיכך משה מזהיר בהם כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון (שם שם כט), ואמרו לו אין אנו עושים את הדבר הזה, אמר להם עתידים אתם להוליד בנים ובני בנים ולשכח שמו של הקב"ה, שנאמר (העיד אני) [העידותי] בכך היום את השמים ואת הארץ וגו' (דברים ד כו ל יט), הוי מגיד מראשית אחרית.

כִּי תוֹלִיד בָּנִים, הֲלָכָה אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל מַהוּ שֶׁיְהֵא מֻתָּר לוֹ לְהַקִּיף פְּאַת רֹאשׁוֹ, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים, אֵלּוּ דְבָרִים אֲסוּרִים מִפְּנֵי דַרְכֵי הָאֱמוֹרִי, הַמְסַפֵּר קוֹמֵי וְהָעוֹשֶׂה בְּלוֹרִית. מַהוּ הַמְסַפֵּר קוֹמֵי, זֶה הַמְסַפֵּר פְּאַת רֹאשׁוֹ וְעוֹשֶׂה תְּפִיסוֹת קוֹרְצִין, מַהוּ חַיָּב, סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים, אֲבָל הָעוֹשֶׂה בְּלוֹרִית אֵינוֹ מְגַדְּלָהּ אֶלָּא לִשְׁמָהּ שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְאֵין עֹנֶשׁ קָשֶׁה מִשֶּׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, שֶׁהֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ מְקַנֵא אֶלָּא בָּהּ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ, ג): לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי וגו', וּכְתִיב (דברים ד, כד): כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא. רַבָּנָן אָמְרֵי הוֹאִיל וְאֵין בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים מַמָּשׁ, לָמָּה קוֹרֵא אוֹתָן אֱלֹהוֹת, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס בַּר חָמָא כְּדֵי לִתֵּן שָׂכָר לְכָל מִי שֶׁפּוֹרֵשׁ מִמֶּנָּה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהּ מַמָּשׁ, כֵּיוָן שֶׁפּוֹרֵשׁ אָדָם מִמֶּנָּה מַעֲלֶה אֲנִי עָלָיו כְּאִלּוּ הוּא עוֹבֵד לְמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ וּבָא לוֹ אֶצְלִי. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹאִיל וְכָךְ הוּא עָנְשָׁהּ שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים קָשֶׁה, צָרִיךְ אֲנִי לְהַזְהִיר אוֹתָם עָלֶיהָ, שֶׁלֹא יֹאמְרוּ אִלּוּ הִזְהִירָנוּ עָלֶיהָ פָּרַשְׁנוּ מִמֶּנָּה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִישַׁעְיָה לֹא תְהֵא סָבוּר שֶׁמָּא לֹא הִזְהַרְתִּי אוֹתָם עַל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, תְּחִלָּה עַד שֶׁלֹא בָּאוּ לְסִינַי לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה הִזְהַרְתִּי אוֹתָן עַל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, מִנַּיִן, שֶׁכָּךְ כְּתִיב (ישעיה מח, ה): וָאַגִּיד לְךָ מֵאָז בְּטֶרֶם תָּבוֹא הִשְׁמַעְתִּיךָ, בְּטֶרֶם תָּבוֹא לְסִינַי הִשְׁמַעְתִּיךָ בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת, לָמָּה (ישעיה מח, ה): פֶּן תֹּאמַר עָצְבִּי עָשָׂם וּפִסְלִי וְנִסְכִּי צִוָּם, לְפִיכָךְ הִזְהַרְתִּי אוֹתָם עָלֶיהָ, וְעַל יְדֵי מִי הִזְהַרְתִּי אוֹתָן, עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדִּי, מִנַּיִן מִמַּה שֶּׁקָּרִינוּ בָּעִנְיָן כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים.

דָּבָר אַחֵר, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (הושע ד, ז): כְּרֻבָּם כֵּן חָטְאוּ לִי כְּבוֹדָם בְּקָלוֹן אָמִיר, מַהוּ כְּרֻבָּם, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי שֶׁכָּל מַה שֶּׁהַגְּדוֹלִים עוֹשִׂין הַדּוֹר עוֹשֶׂה, כֵּיצַד הַנָּשִׂיא מַתִּיר וְאַב בֵּית דִּין אוֹסֵר, הַנָּשִֹּׂיא מַתִּיר, וַאֲנִי אוֹסֵר, וְהַדַּיָּנִים אוֹמְרִים אַב בֵּית דִּין מַתִּיר וְאָנוּ אוֹסְרִים, וּשְׁאָר הַדּוֹר אוֹמְרִים הַדַּיָּנִין מַתִּירִין וְאָנוּ אוֹסְרִים, מִי גָרַם לְכָל הַדּוֹר לַחֲטוֹא הַנָּשִׂיא שֶׁחָטָא תְּחִלָּה. אָמַר רַבִּי שִׂמְלָאי כְּתִיב (הושע ב, ז): כִּי זָנְתָה אִמָּם הֹבִישָׁה הוֹרָתָם, שֶׁהֵן מְבַיְּשִׁין דִּבְרֵיהֶם בִּפְנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ, כֵּיצַד, הֶחָכָם יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ בַּצִּבּוּר לֹא תַלְוֶה בְּרִבִּית, וְהוּא מַלְוֶה בְּרִבִּית. אוֹמֵר לֹא תִגְזֹל, וְהוּא גוֹזֵל. אוֹמֵר לֹא תִגְנֹב, וְהוּא גוֹנֵב. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁנִּגְנְבָה טַלִּיתוֹ וְהָלַךְ לִקְבֹּל לַדַּיָּן עָלֶיהָ, וּמְצָאָהּ פְּרוּשָׂה עַל מִטָּתוֹ. וְאָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁנִּגְנְבָה קוּמְקְמוֹס שֶׁלּוֹ וְעָלָה לִקְבֹּל עָלָיו לַדַּיָּן וּמְצָאוֹ עַל הַכִּירָה שֶׁלּוֹ, הֱוֵי כְּרֻבָּם כֵּן חָטְאוּ לִי. דָּבָר אַחֵר, כְּרֻבָּם כֵּן חָטְאוּ לִי, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא כָּל שֶׁהִרְבֵּיתִי לָהֶם אֲרָצוֹת כֵּן חָטְאוּ לִי, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע יב, יב): גַּם מִזְבְּחוֹתָם כְּגַלִּים עַל תַּלְמֵי שָׂדָי. דָּבָר אַחֵר, כָּל שֶׁהִרְבֵּיתִי לָהֶן עשֶׁר כֵּן חָטְאוּ לִי, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ח, ד): כַּסְפָּם וּזְהָבָם עָשׂוּ לָהֶם עֲצַבִּים. דָּבָר אַחֵר, כָּל שֶׁהִרְבֵּיתִי לָהֶם מְלָכִים כֵּן חָטְאוּ לִי, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ז, ז): כָּל מַלְכֵיהֶם נָפָלוּ אֵין קֹרֵא בָהֶם אֵלָי. דָּבָר אַחֵר, כָּל שֶׁהִרְבֵּיתִי לָהֶן בָּנִים כֵּן חָטְאוּ לִי, שֶׁנֶּאֱמַר כִּי תוֹלִיד בָּנִים וגו'.