דברים ד:לא מדרש: תנחומא בובר, אוצר מדרשים, דברים רבה ומדרש תנחומא

ואלה שמות בני ישראל (שמות א א). זש"ה כשמך אלהים כן תהלתך על קצוי ארץ וגו' (תהלים מח יא). מלך בשר ודם נכנס למדינה והן מקלסין אותו שהוא גבור, ואינו אלא חלש, מקלסין אותו שהוא רחמן, ואינו אלא אכזרי, מקלסין אותו שהוא נאה, ואינו אלא כעור, מקלסין הרבה דברים כן, אבל הקב"ה אינו כן, אלא כל מי שהוא מקלסו הוא יותר מקילוסו, כיצד מקלסין אותו שהוא גבור והוא גבור [שנאמר] האל הגדול הגבור והנורא (דברים י יז), מקלסין אותו שהוא נאה והוא נאה, שנאמר דודי צח ואדום (שה"ש ה י), מקלסין אותו שהוא רחום והוא רחום, שנאמר כי אל רחום ה' אלהיך וגו' (דברים ד לא), הוי כשמך אלהים כן תהלתך על קצוי ארץ, אמר ר' יהודה הלוי בר' שלום ראה מה כתיב נורא תהלות עושה פלא (שמות טז יא), הונא הכהן בר אבין אמר מהו נורא תהלות, נורא אלהים על כל תהלותיך, הוי נורא תהלות, אמר ר' סימון ראה מה אמר דוד לך ה' הגדולה והגבורה וגו' (דה"א כט יא), שמך מתנשא לכל לראש הגדולה שנקלסך.

גלות ט׳ – זו גלות אספסיינוס קיסר שעלה לירושלם והביא עמו תשע מאות ספינות בים והגלם והעבירם והושיבם ברומי שהיא ארץ אדום, וכמו כן הגלה ביבשה שלשים אלף מישראל, וכיון שבאו לדפנה של אנטוכיא והיו מזכירין זכות אבות ועמידת הר סיני והבטחת הנביאים וקרבנות בית המקדש, והיו אומרים לפני הקב״ה לא כך כתבת בתורתך כי אל רחום ה׳ אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך (דברים ד׳ ל״א), והשם הוא מדת הרחמים שהבטחתנו, ואיה קנאתך וגבורתך, והיו משליכין עצמן לארץ ונושכין את העפר בפיהם בבכיה. באותה שעה באו מלאכי השרת ולקחום והעלימו אותם מן העין.

דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כְּשֶׁנִּגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם לֹא נִגְאֲלוּ אֶלָּא מִתּוֹךְ חֲמִשָּׁה דְבָרִים אֵלּוּ, מִתּוֹךְ צָרָה, וּמִתּוֹךְ תְּשׁוּבָה, וּמִתּוֹךְ זְכוּת אָבוֹת, וּמִתּוֹךְ רַחֲמִים, וּמִתּוֹךְ הַקֵּץ. מִתּוֹךְ צָרָה, דִּכְתִיב (שמות ב, כג): וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל. מִתּוֹךְ תְּשׁוּבָה, דִּכְתִיב (שמות ב, כג): וַתַּעַל שַׁוְעָתָם. מִתּוֹךְ זְכוּת אָבוֹת, דִּכְתִיב (שמות ב, כד): וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ. וּמִתּוֹךְ רַחֲמִים, דִּכְתִיב (שמות ב, כה): וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. מִתּוֹךְ הַקֵּץ (שמות ב, כה): וַיֵּדַע אֱלֹהִים. וְאַף לֶעָתִיד לָבוֹא אֵין נִגְאָלִים אֶלָּא מִתּוֹךְ חֲמִשָּׁה דְבָרִים הַלָּלוּ, מִתּוֹךְ צָרָה, דִּכְתִיב (דברים ד, ל): בַּצַּר לְךָ, הֲרֵי מִתּוֹךְ צָרָה. (דברים ד, ל): וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ, הֲרֵי מִתּוֹךְ תְּשׁוּבָה. (דברים ד, לא): כִּי אֵל רַחוּם ה' אֱלֹהֶיךָ, הֲרֵי מִתּוֹךְ רַחֲמִים. (דברים ד, לא): וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ, הֲרֵי מִתּוֹךְ זְכוּת אָבוֹת. (דברים ד, ל): וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, הֲרֵי מִתּוֹךְ הַקֵּץ. וְדָוִד פֵּרַשׁ אוֹתָן (תהלים קו, מד): וַיַּרְא בַּצַּר לָהֶם, הֲרֵי מִתּוֹךְ צָרָה, (תהלים קו, מד): בְּשָׁמְעוֹ אֶת רִנָּתָם, הֲרֵי מִתּוֹךְ תְּשׁוּבָה, (תהלים קו, מה): וַיִּזְכֹּר לָהֶם בְּרִיתוֹ, הֲרֵי מִתּוֹךְ זְכוּת אָבוֹת, (תהלים קו, מו): וַיִּתֵּן אוֹתָם לְרַחֲמִים, הֲרֵי מִתּוֹךְ רַחֲמִים, (תהלים קו, מז): הוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ וְקַבְּצֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ מִן הַגּוֹיִם, הֲרֵי מִתּוֹךְ הַקֵּץ.