דברים ד:לג מדרש: ויקרא רבה, שיר השירים רבה, תנחומא בובר ושמות רבה

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, אִלּוּ הָיוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם יוֹדְעִים מָה אֹהֶל מוֹעֵד יָפֶה לָהֶן, הָיוּ מַקִּיפִין אוֹתוֹ אָהֳלִיּוֹת וְקַסְטְרִיּוֹת, אַתְּ מוֹצֵא שֶׁעַד שֶׁלֹּא הוּקַם הַמִּשְׁכָּן הָיוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם שׁוֹמְעִים קוֹל הַדִּבּוּר וְנִתְּרָזִים מִתּוֹךְ פָּנוּקְטֵיהוֹן, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (דברים ה, כג): כִּי מִי כָל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים וגו', אָמַר רַבִּי סִימוֹן דּוּ פַּרְצוּפִין הָיָה הַדִּבּוּר יוֹצֵא, חַיִּים לְיִשְׂרָאֵל וְסַם הַמָּוֶת לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (דברים ד, לג): כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי, אַתְּ שָׁמַעְתָּ וְחָיִיתָ, וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם שׁוֹמְעִים וּמֵתִים. תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא מֵאֹהֶל מוֹעֵד, מְלַמֵּד שֶׁהָיָה הַקּוֹל נִפְסָק וְלֹא הָיָה יוֹצֵא חוּץ לְאֹהֶל מוֹעֵד.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אִלּוּ הָיוּ הָאֻמּוֹת יוֹדְעִים מָה הָיָה אֹהֶל מוֹעֵד יָפֶה לָהֶם, בְּאָהֳלִיּוֹת וְקַסְטְרִיּוֹת הָיוּ מַקִּיפִין אוֹתוֹ, שֶׁעַד שֶׁלֹא עָמַד אֹהֶל מוֹעֵד הָיוּ שׁוֹמְעִים קוֹל הַדִּבּוּר וְנִתְּרָזִין מִתּוֹךְ פְּנִיקְטֵיהוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים ה, כג): כִּי מִי כָל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים, אָמַר רַבִּי סִימוֹן דִּיפְרוֹסְפִּין הָיָה הַדִּבּוּר יוֹצֵא, סַם חַיִּים לְיִשְׂרָאֵל, וְסַם הַמָּוֶת לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם. סַם חַיִּים לְיִשְׂרָאֵל (דברים ד, לג): כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי, שָׁמַעְתָּ וְחָיִיתָ. וְסַם הַמָּוֶת לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, שָׁמְעוּ וָמֵתוּ, לְפִיכָךְ הוּא אוֹמֵר (שיר השירים ח, ה): תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ. מֵאֹהֶל מוֹעֵד, תָּנֵי רַבִּי חִיָּא שֶׁמִּשָּׁם הָיָה הַקּוֹל נִפְסַק וְלֹא הָיָה יוֹצֵא חוּץ לָאֹהֶל. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, עַד שֶׁלֹא עָמַד אֹהֶל מוֹעֵד, הָיְתָה נְבוּאָה מְצוּיָה בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם, מִשֶּׁעָמַד אֹהֶל מוֹעֵד, פָּסְקָה נְבוּאָה מֵהֶם, מִשָּׁם (שיר השירים ג, ד): אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ. וְאִם תֹּאמַר וַהֲלֹא בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר נִתְנַבֵּא, אֱמֹר, לְטוֹבָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל נִתְנַבֵּא, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כד, ה): מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב, (במדבר כג, כא): לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב, (במדבר כג, כג): כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב, (במדבר כג, י): מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב, (במדבר כד, יז): דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב, (במדבר כד, יט): וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב.

וכל העם רואים את הקולות (שמות כ יח), מהו את הקולות, אלא שהיה הקול נהפך לשבעה קולות, ומשבעה לשבעים לשון, ולמה לשבעים לשון, כדי שישמעו כל האומות, וכיון שהיה הקול יוצא, היתה כל אומה ואומה שומעת קולו של הקב"ה ונפשו יוצאה, אבל ישראל לא היו נזוקין, כיצד [היה הקול יוצא, א"ר תנחומא] היה הקול יוצא והורג לאומות (כדי שיקבלו) [שלא קבלו] את התורה, ונותן חיים לישראל (שיקבלו) [שקבלו] את התורה, והוא שמשה אמר להם בסוף ארבעים שנה כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כמונו ויחי (דברים ה כו), ואומר השמע עם קול אלהים וגו' (שם ד לג), אתה היית שומע וחיה, אבל האומות היו שומעים ומתין, בא וראה האיך היה הקל יוצא לישראל, כל אחד ואחד היה שומע לפי כוחו, הזקנים לפי כוחן, והבחורים לפי כוחן, והנערים הקטנים והיונקים והעוללים לפי כוחן, ואף משה לפי כוחו, שנאמר משה ידבר והאלהים יעננו בקול, (שמות יט יט), מהו בקול, אלא בקול שהיה יכול משה לסבול, וכן הוא אומר קול ה' בכח (תהלים כט ד), בכחו של כל אחד ואחד, המעוברות לפי כוחן, והכל לפי כוחן. אמר ר' יוסי בר' חנינא אם תמיה את עליו, למד מן המן.