וְזָכַרְתָּ֞֗ כִּ֣י־עֶ֤֥בֶד הָיִ֣֙יתָ֙ ׀ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔֗יִם וַיֹּצִ֨אֲךָ֜֩ יְהוָ֤֨ה אֱלֹהֶ֤֙יךָ֙ מִשָּׁ֔ם֙ בְּיָ֤֥ד חֲזָקָ֖ה֙ וּבִזְרֹ֣עַ נְטוּיָ֑֔ה עַל־כֵּ֗ן צִוְּךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לַעֲשׂ֖וֹת אֶת־י֥וֹם הַשַׁבָּֽת׃ (ס)
מדרש אגדה
וזכרת כי עבד היית במצרים. והוציאך הקב"ה משם למנוחה, לכך ינוח עבדך ואמתך (פסוק י"ד):
מדרש אגדה
על כן צוך ה' אלהיך. בשם שנצטוו במרה, לפי ששתי מצות נצטוו ישראל במרה, ואלו הם שבת וכיבוד אב ואם, [שנאמר] שם שם לו חוק ומשפט (שמות טו כה), חוק זה שבת שחייב אדם לענגו, שנאמר וקראת לשבת עונג (ישעיה נח ג):