דברים ה:כא מדרש: ויקרא רבה, אוצר מדרשים ושמות רבה

רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא פָּתַר קְרָיָא בַּסּוֹטָה, וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא, הִיא שֶׁחָטְאָה עַל בַּעֲלָהּ שֶׁהוּא זָנָהּ וּמְפַרְנְסָהּ וְהִיא הוֹלֶכֶת וּמְקַלְקֶלֶת עִם אַחֵר, וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה (במדבר ה, כא): וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה. וְהוּא עֵד (במדבר ה, יג): וְעֵד אֵין בָּהּ. אוֹ רָאָה (במדבר ה, יג): וְנֶעֱלַם מֵעֵינֵי אִישָּׁהּ וְלֹא מֵעֵינֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אוֹ יָדָע (במדבר ה, יג): וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה. אִם לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ, אִם לֹא תַגִּיד לַכֹּהֵן (במדבר ה, כז): וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ.

רַבִּי פִּנְחָס פָּתַר קְרָיָה בְּיִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַר סִינַי, וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא (דברים ט, טז): וָאֵרֶא וְהִנֵּה חֲטָאתֶם. וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה (דברים ה, כא): וְאֶת קוֹלוֹ שָׁמַעְנוּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן קוֹפְּרָמְסָאוֹת נָתְנוּ בֵּינֵיהֶם שֶׁאֵינוֹ כּוֹפֵר בָּהֶן וְהֵם אֵינָם כּוֹפְרִים בּוֹ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק מֶלֶךְ כְּשֶׁהוּא מַשְׁבִּיעַ אֶת לִגְיוֹנוֹתָיו אֵינוֹ מַשְׁבִּיעָן אֶלָּא בְּסַיִּף, כְּלוֹמַר שֶׁכָּל הָעוֹבֵר עַל הַתְּנָאִים הַלָּלוּ יְהֵא הַסַּיִּף הַזֶּה עוֹבֵר עַל צַוָּארוֹ, כָּךְ (שמות כד, ו): וַיִּקַּח משֶׁה חֲצִי הַדָּם, וּמֵהֵיכָן הָיָה יוֹדֵעַ משֶׁה חֶצְיוֹ שֶׁל דָּם, רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעָאי אָמַר הַדָּם נֶחְלַק מֵאֵלָיו. רַבִּי נָתָן אָמַר נִשְׁתַּנּוּ מַרְאָיו וְנַעֲשָׂה חֶצְיוֹ שָׁחוֹר וְחֶצְיוֹ אָדוֹם. בַּר קַפָּרָא אָמַר מַלְאָךְ יָרַד בִּדְמוּת משֶׁה וַחֲלָקוֹ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּת קוֹל הָיְתָה יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וְאוֹמֶרֶת עַד כָּאן חֶצְיוֹ שֶׁל דָּם. תָּנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בָּקִי הָיָה משֶׁה בְּהִלְכוֹת דָּם וַחֲלָקוֹ. וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת, רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אָבִין בָּאַגָּנַת כְּתִיב, לֹא זֶה גָּדוֹל מִזֶּה וְלֹא זֶה גָּדוֹל מִזֶּה, אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַה נַּעֲשֶׂה בְּחֶלְקְךָ, אָמַר לוֹ זְרֹק עַל הָעָם, וּמַה נַּעֲשֶׂה בְּחֶלְקָם, אָמַר לוֹ זְרֹק עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חִיָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא הוּא נִשְׁבַּע לָהֶן וְהֵן נִשְׁבְּעוּ לוֹ, הוּא נִשְׁבַּע לָהֶן (יחזקאל טז, ח): וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ נְאֻם ה' אֱלֹהִים, וְהֵן נִשְׁבָּעִין לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כט, יא): לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ. וּמִנַּיִן שֶׁאֵין אָלָּה אֶלָּא שְׁבוּעָה, רַבִּי נְחֶמְיָה וְרַב נַחְמָן דְּיָפוֹ בְּשֵׁם רַבִּי יַעֲקֹב דְּקֵסָרִין מִן הֲדָא (במדבר ה, כא): וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה, וְכֵיוָן שֶׁעָבְרוּ עַל תְּנַאי הַר סִינַי אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (ויקרא כו, טז): אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹאת לָכֶם. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס כְּתִיב (הושע ו, ז): וְהֵמָּה כְּאָדָם עָבְרוּ בְרִית, בְּרַם הָכָא (הושע יא, ט): כִּי אֵל אָנֹכִי וְלֹא אִישׁ. אָמַר רַבִּי אַהֲבָה בַּר זְעֵירָא, כְּתִיב (איכה ב, יז): עָשָׂה ה' אֲשֶׁר זָמָם, כְּמָה שֶׁכָּתוּב בְּתוֹרָתוֹ (ויקרא כו, יח): וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה, כֵּן עָשָׂה חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא (איכה ב, יז): בִּצַּע אֶמְרָתוֹ, מַה בִּצַּע אֶמְרָתוֹ, פְּשָׁרָה פָּשַׁר. רַבִּי יַעֲקֹב דִּכְפַר חָנִין אָמַר בִּזַּע פּוּרְפִּירָה. רַבִּי בֶּרֶכְיָה מַיְתֵי לָהּ מִן הֲדָא (ויקרא כו, כה): וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית. תָּנֵי רַבִּי חִיָּא נָקָם בַּבְּרִית וְנָקָם שֶׁאֵינוֹ בַּבְּרִית, אֵיזֶה נָקָם שֶׁאֵינוֹ בַּבְּרִית, רַבִּי עֲזַרְיָה וְרַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר זֶה סִמּוּי עֵינַים שֶׁסִּמּוּ אֶת עֵינֵי מֶלֶךְ יְהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל יז, יט): כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים חַי אָנִי אִם לֹא אָלָתִי אֲשֶׁר בָּזָה, אִם לֹא אָלָתִי, זוֹ שְׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע לִנְבוּכַדְנֶצַּר. וּבְרִיתִי אֲשֶׁר הֵפִיר, זֶה בְּרִיתִי שֶׁל הַר סִינָי. וּנְתַתִּיו בְּרֹאשׁוֹ, וּשְׁאָר כָּל הַגּוּף לֹא לָקָה. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹנָתָן זֶה סִמּוּי עֵינַיִם שֶׁהוּא תָּלוּי בָּרֹאשׁ, וְכֵיוָן שֶׁגָּלוּ לְבָבֶל אָמְרוּ לִנְבוּכַדְנֶצַּר (דניאל ג, טז יח): נְבוּכַדְנֶצַּר לָא חַשְׁחִין אֲנַחְנָא הֵן אִיתַי אֱלָהָנָא וגו' וְהֵן לָא יְדִיעַ לֶהֱוֵי לָךְ מַלְכָּא דִּי לֵאלָהָךְ לָא אִיתָנָא פָלְחִין, אֲמַר לְהוֹן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (זכריה ט, יא): גַּם אַתְּ בְּדַם בְּרִיתֵךְ, נִזְכַּרְתִּי אוֹתוֹ הַדָּם שֶׁבְּסִינַי, לְפִיכָךְ (זכריה ט, יא): שִׁלַּחְתִּי וגו' אֵין מַיִם בּוֹ, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס אֵין כָּאן עוֹד (תהלים עט, ג): שָׁפְכוּ דָּמָם כַּמַּיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלָיִם. וְהוּא עֵד אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל (ישעיה מג, יב): וְאַתֶּם עֵדַי נְאֻם ה' וַאֲנִי אֵל, אוֹ רָאָה (דברים ד, לה): אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת, אוֹ יָדָע, (דברים ד, לט): וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם. אִם לֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ, אִם לֹא תַגִּידוּ אֱלָהוּתִי לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם הֲרֵי אֲנִי פּוֹרֵעַ מִכֶּם, אֵימָתַי (ישעיה ח, יט): וְכִי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם דִּרְשׁוּ אֶל הָאֹבוֹת.

בהיות הבקר – א״ר חייא בר אבא, כל המקיים ק״ש כאלו קיים עשרת הדברות, שבשעת ק״ש נתנו עשרת הדברות. בקשו חכמים לקבוע עשרת הדברות בק״ש, ומפני מה לא קבעום? לפי שכולם כלולים בו: אנכי = נגד שמע ישראל, לא יהיה לך = נגד ה׳ אחד, לא תשא = ואהבת, דרחים ליה למריה לא משתבע בשמיה, זכור = למען תזכרו, כבד = למען ירבו ימיכם, לא תרצח = ואבדתם, לא תנאף = אשר אתם זונים אחריהם, לא תגנוב נגד ואספת דגנך – ולא דגן חברך, לא תענה נגד השמרו לכם, לא תחמוד נגד ולא תתורו. וכתיב ויהי קולות וברקים, ארבעה קולות נשמעו מסוף העולם ועד סופו: קול הדבור וקול השופר וקול הרעש וקול אבנים מתפוצצים. קול הדבור מנין? שנאמר יודוך ה׳ כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך (תהילים קל״ח:ד׳), קול השופר מנין? שנאמר כל יושבי תבל וגו׳ וכתקוע שופר תשמעו (ישעיהו י״ח:ג׳). קול רעש – שנאמר נְמֹגִים אֶרֶץ וְכָל יֹשְׁבֶיהָ אָנֹכִי תִכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ סֶּלָה (תהלים ע״ה ד'). קול אבנים מתפוצצים – שנאמר הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה' וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע (ירמיה כ״ג כ"ט), כיון שפתח הקב״ה בדברות הרעיש כל העולם כלו, והיה הקול יוצא מתחת שבע מרכבות מתוך ברקים, מתוך רעמים, מתוך חשך, ואח״כ נעשה כמין נצוצים וישראל רואים אותם. ובשעה שאמרו ישראל כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע, זימן הקב״ה לכל אחד מישראל שני מלאכים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, אחד אמר את ה׳ האמרת (דברים כ״ו) ואחד אמר והשבות אל לבבך (שם ד׳), וקושרים כתרים לישראל, ואז נתרעשה הארץ וימים ונהרות ונפתחו רקיעים, והראה הקב״ה כבודו לישראל, שנאמר הן הראנו ה׳ אלהינו את כבודו (דברים ה׳:כ״א). אמר להם הקב״ה מקבלים אתם את התורה? אמרו הן. אמר להם, ערבים מכם אני מבקש. אמרו, אבותינו יהיו ערבים. אמר, יש לי ערעור עליהם: אברהם יצא ממנו ישמעאל, יצחק יצא ממנו עשו, ויעקב אמר נִסְתְּרָה דַרְכִּי מה׳ (ישעיה מ׳ כ"ז), אלא ערבים טובים יש לכם – בניכם ובנותיכם, אם אתם מקיימים התורה אקיים אותם בידכם, ואם לאו אטלם מידכם, וכן הוא אומר וַתִּשְׁכַּח תּוֹרַת אֱלֹהֶיךָ אֶשְׁכַּח בָּנֶיךָ גַּם אָנִי (הושע ד׳ ו'). ונתנו בניהם ובנותיהם לערבות וקבלו עליהם באלה ובשבועה, הֲלֹא מֵאָז הִשְׁמַעְתִּיךָ וְהִגַּדְתִּי וְאַתֶּם עֵדָי (ישעיה מ״ד ח'), כי את אשר ישנו פה וגו׳ (דברים כ״ט:י״ד). כיון שפתח הקב"ה בדבור אנכי, הארץ רעדה וימים ונהרות רעדו, דכתיב הרים נזלו מפני ה׳ (שופטים ה׳:ה׳). והתחילו השמים מנטפים מים, שנאמר גם עבים נטפו מים (שם), והיו הלפידים נראים לארבע רוחות העולם. אמר הקב״ה, אני הוא שאמר והיה העולם, ומנהיג סדר בראשית, ועתיד אני לכלות אותה ולחדש אותה כי אנכי ה׳ אלהיך.