דברים ה:כד מדרש: ויקרא רבה, מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי, קוהלת רבה ושמות רבה

רַבִּי פִּנְחָס פָּתַר קְרָיָה בְּיִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַר סִינַי, וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא (דברים ט, טז): וָאֵרֶא וְהִנֵּה חֲטָאתֶם. וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה (דברים ה, כא): וְאֶת קוֹלוֹ שָׁמַעְנוּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן קוֹפְּרָמְסָאוֹת נָתְנוּ בֵּינֵיהֶם שֶׁאֵינוֹ כּוֹפֵר בָּהֶן וְהֵם אֵינָם כּוֹפְרִים בּוֹ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק מֶלֶךְ כְּשֶׁהוּא מַשְׁבִּיעַ אֶת לִגְיוֹנוֹתָיו אֵינוֹ מַשְׁבִּיעָן אֶלָּא בְּסַיִּף, כְּלוֹמַר שֶׁכָּל הָעוֹבֵר עַל הַתְּנָאִים הַלָּלוּ יְהֵא הַסַּיִּף הַזֶּה עוֹבֵר עַל צַוָּארוֹ, כָּךְ (שמות כד, ו): וַיִּקַּח משֶׁה חֲצִי הַדָּם, וּמֵהֵיכָן הָיָה יוֹדֵעַ משֶׁה חֶצְיוֹ שֶׁל דָּם, רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעָאי אָמַר הַדָּם נֶחְלַק מֵאֵלָיו. רַבִּי נָתָן אָמַר נִשְׁתַּנּוּ מַרְאָיו וְנַעֲשָׂה חֶצְיוֹ שָׁחוֹר וְחֶצְיוֹ אָדוֹם. בַּר קַפָּרָא אָמַר מַלְאָךְ יָרַד בִּדְמוּת משֶׁה וַחֲלָקוֹ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּת קוֹל הָיְתָה יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וְאוֹמֶרֶת עַד כָּאן חֶצְיוֹ שֶׁל דָּם. תָּנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בָּקִי הָיָה משֶׁה בְּהִלְכוֹת דָּם וַחֲלָקוֹ. וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת, רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אָבִין בָּאַגָּנַת כְּתִיב, לֹא זֶה גָּדוֹל מִזֶּה וְלֹא זֶה גָּדוֹל מִזֶּה, אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַה נַּעֲשֶׂה בְּחֶלְקְךָ, אָמַר לוֹ זְרֹק עַל הָעָם, וּמַה נַּעֲשֶׂה בְּחֶלְקָם, אָמַר לוֹ זְרֹק עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חִיָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא הוּא נִשְׁבַּע לָהֶן וְהֵן נִשְׁבְּעוּ לוֹ, הוּא נִשְׁבַּע לָהֶן (יחזקאל טז, ח): וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ נְאֻם ה' אֱלֹהִים, וְהֵן נִשְׁבָּעִין לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כט, יא): לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ. וּמִנַּיִן שֶׁאֵין אָלָּה אֶלָּא שְׁבוּעָה, רַבִּי נְחֶמְיָה וְרַב נַחְמָן דְּיָפוֹ בְּשֵׁם רַבִּי יַעֲקֹב דְּקֵסָרִין מִן הֲדָא (במדבר ה, כא): וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה, וְכֵיוָן שֶׁעָבְרוּ עַל תְּנַאי הַר סִינַי אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (ויקרא כו, טז): אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹאת לָכֶם. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס כְּתִיב (הושע ו, ז): וְהֵמָּה כְּאָדָם עָבְרוּ בְרִית, בְּרַם הָכָא (הושע יא, ט): כִּי אֵל אָנֹכִי וְלֹא אִישׁ. אָמַר רַבִּי אַהֲבָה בַּר זְעֵירָא, כְּתִיב (איכה ב, יז): עָשָׂה ה' אֲשֶׁר זָמָם, כְּמָה שֶׁכָּתוּב בְּתוֹרָתוֹ (ויקרא כו, יח): וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה, כֵּן עָשָׂה חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא (איכה ב, יז): בִּצַּע אֶמְרָתוֹ, מַה בִּצַּע אֶמְרָתוֹ, פְּשָׁרָה פָּשַׁר. רַבִּי יַעֲקֹב דִּכְפַר חָנִין אָמַר בִּזַּע פּוּרְפִּירָה. רַבִּי בֶּרֶכְיָה מַיְתֵי לָהּ מִן הֲדָא (ויקרא כו, כה): וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית. תָּנֵי רַבִּי חִיָּא נָקָם בַּבְּרִית וְנָקָם שֶׁאֵינוֹ בַּבְּרִית, אֵיזֶה נָקָם שֶׁאֵינוֹ בַּבְּרִית, רַבִּי עֲזַרְיָה וְרַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר זֶה סִמּוּי עֵינַים שֶׁסִּמּוּ אֶת עֵינֵי מֶלֶךְ יְהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל יז, יט): כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים חַי אָנִי אִם לֹא אָלָתִי אֲשֶׁר בָּזָה, אִם לֹא אָלָתִי, זוֹ שְׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע לִנְבוּכַדְנֶצַּר. וּבְרִיתִי אֲשֶׁר הֵפִיר, זֶה בְּרִיתִי שֶׁל הַר סִינָי. וּנְתַתִּיו בְּרֹאשׁוֹ, וּשְׁאָר כָּל הַגּוּף לֹא לָקָה. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹנָתָן זֶה סִמּוּי עֵינַיִם שֶׁהוּא תָּלוּי בָּרֹאשׁ, וְכֵיוָן שֶׁגָּלוּ לְבָבֶל אָמְרוּ לִנְבוּכַדְנֶצַּר (דניאל ג, טז יח): נְבוּכַדְנֶצַּר לָא חַשְׁחִין אֲנַחְנָא הֵן אִיתַי אֱלָהָנָא וגו' וְהֵן לָא יְדִיעַ לֶהֱוֵי לָךְ מַלְכָּא דִּי לֵאלָהָךְ לָא אִיתָנָא פָלְחִין, אֲמַר לְהוֹן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (זכריה ט, יא): גַּם אַתְּ בְּדַם בְּרִיתֵךְ, נִזְכַּרְתִּי אוֹתוֹ הַדָּם שֶׁבְּסִינַי, לְפִיכָךְ (זכריה ט, יא): שִׁלַּחְתִּי וגו' אֵין מַיִם בּוֹ, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס אֵין כָּאן עוֹד (תהלים עט, ג): שָׁפְכוּ דָּמָם כַּמַּיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלָיִם. וְהוּא עֵד אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל (ישעיה מג, יב): וְאַתֶּם עֵדַי נְאֻם ה' וַאֲנִי אֵל, אוֹ רָאָה (דברים ד, לה): אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת, אוֹ יָדָע, (דברים ד, לט): וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם. אִם לֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ, אִם לֹא תַגִּידוּ אֱלָהוּתִי לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם הֲרֵי אֲנִי פּוֹרֵעַ מִכֶּם, אֵימָתַי (ישעיה ח, יט): וְכִי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם דִּרְשׁוּ אֶל הָאֹבוֹת.

וירד משה אל העם ויאמר אליהם מלמד שלא הלך לתוך ביתו לא פנה לעסיקין אחרים: אין לי אלא דברות הר סיני שלא הלך לתוך ביתו ולא פנה לעסיקין אחרים מניין אף דברות אהל מועד שלא הלך לתוך ביתו ולא פנה לעסיקין אחרים ת"ל (ל"ד ל"ד) ויצא ודבר אל בני ישראל את אשר יצוה: כיון שירד משה לקרא לאהרן השמיע הקב״ה קולו כדי שלא יאמרו ישראל קולו שהיה ברקיע: יצא קול הראשון והשמים והארץ רעשו וההרים והגבעות נתמוטטו והימים והנהרות ברחו וכל האילנות כרעו: והמתים שבישראל חיו ועמדו על רגליהם ונרתעו ישראל וחזרו לאחוריהם שנים עשר מיל ופרחה נשמתן: אותו הקול שמעו בו אנכי ולא יהיה וכן הוא אומר (תהלים ס"ב י"ב) אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי באותה שעה אמרו למשה קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אלהינו ואת תדבר אלינו (דברים ה' כ"ד) ושמע הקב"ה קולן וערב לפניו שלח למיכאל ולגבריאל ואחזו בשתי ידיו של משה שלא ברצונו והגישוהו לערפל שנ' (כ' כ"א) ומשה ניגש אל הערפל (גש) [נגש] אין כתיב כאן אלא נגש בעל כרחו והשמיע שאר הדברות לישראל ועליו נאמר (משלי כ"ה י"ז) כצנת שלג ביום קציר ציר נאמן לשולחיו ונפש אדוניו ישיב:

גַּם בְּמַדָּעֲךָ מֶלֶךְ אַל תְּקַלֵּל, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָאָדָם בִּשְׁבִיל שֶׁנָּתַתִּי לְךָ מַדָּע יוֹתֵר מִן הַבְּהֵמָה וּמִן הַחַיָּה וּמִן הָעוֹפוֹת, אַתָּה מְחָרֵף וּמְגַדֵּף לְפָנַי, עָשִׂיתִי לְךָ עֵינַיִם וְלָהּ עֵינַיִם, לְךָ אָזְנַיִם וְלָהּ אָזְנַיִם, לְךָ יָדַיִם וְלָהּ יָדַיִם, לְךָ רַגְלַיִם וְלָהּ רַגְלַיִם, לְךָ פֶּה וְלָהּ פֶּה, נִמְשַׁל כַּבְּהֵמָה נִדְּמָה, אֵין נִדְמָה אֶלָּא שְׁתִיקָה, שִׁתַּקְתִּים מִפָּנֶיךָ, רְאֵה כָּבוֹד שֶׁעָשִׂיתִי לְךָ וְאֵין אַתָּה מֵבִין כָּל הַטּוֹבָה הַזֹּאת (תהלים מט, כא): וְאָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין. דָּבָר אַחֵר, גַּם בְּמַדָּעֲךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר בְּדוֹרְךָ אַל תְּקַלֵּל וּבְחַדְרֵי מִשְׁכָּבְךָ אַל תְּקַלֵּל עָשִׁיר, עָשִׁיר שֶׁבְּדוֹרְךָ אַל תְּקַלֵּל. כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם, רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר זֶה הוּא הָעוֹרֵב חָכְמַת טְיָארִין, וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגִּיד דָּבָר, מִשּׁוּם אָזְנַיִם לַכֹּתֶל. דָּבָר אַחֵר, גַּם בְּמַדָּעֲךָ מֶלֶךְ, מַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַל תְּקַלֵּל וּבְחַדְרֵי מִשְׁכָּבְךָ אַל תְּקַלֵּל עָשִׁיר, עֲשִׁירוֹ שֶׁל עוֹלָם. כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי יֵשׁ קִרְסָיוֹת לְטוֹבָה וְיֵשׁ קִרְסָיוֹת לְרָעָה, קִרְסָיוֹת לְטוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ה, כה): וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם וגו' הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ. חִיָּא בַּר אַדָא וּבַר קַפָּרָא, חִיָּא בַּר אַדָא אָמַר הֲטָבָה כַּהֲטָבַת קְטֹרֶת. בַּר קַפָּרָא אָמַר הֲטָבָה כַּהֲטָבַת הַנֵּרוֹת. קִרְסָיוֹת לְרָעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים א, לד): וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם וַיִּקְצֹף וַיִּשָּׁבַע וגו'. רַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי תַּחֲלִיפָא חָמִיו, כְּתִיב (תהלים צה, יא): אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאַפִּי נִשְׁבַּעְתִּי וְחוֹזְרַנִי בִּי, אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי, לִמְנוּחָה זוֹ אֵינָם בָּאִים אֲבָל בָּאִין הֵם לִמְנוּחָה אַחֶרֶת. רַבִּי בֵּיבַי בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל בְּנוֹ וּדְחָפוֹ וְהוֹצִיאוֹ חוּץ לַפָּלָטִין שֶׁלּוֹ, וְנִשְׁבַּע שֶׁלֹא יַכְנִיסוֹ לִבְנוֹ לַפָּלָטִין, מֶה עָשָׂה הָיְתָה בְּנוּיָה, וּסְתָרָהּ וְחָזַר וּבְנָאָהּ, וְהִכְנִיסוֹ, נִמְצָא מַכְנִיס בְּנוֹ וּמְקַיֵּם שְׁבוּעָתוֹ, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאַפִּי נִשְׁבַּעְתִּי וְחוֹזְרַנִי בִּי. אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי, לִמְנוּחָה זוֹ אֵינָן בָּאִים אֲבָל בָּאִים הֵם לִמְנוּחָה אַחֶרֶת. וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגִּיד דָּבָר, אָמַר רַבִּי בּוֹן בְּשָׁעָה שֶׁהָאָדָם יָשֵׁן הַגּוּף אוֹמֵר לַנְּשָׁמָה וְהַנְּשָׁמָה לַנֶּפֶשׁ, וְהַנֶּפֶשׁ לַמַּלְאָךְ, וְהַמַּלְאָךְ אוֹמֵר לַכְּרוּב, וְהַכְּרוּב אוֹמֵר לְבַעַל כְּנָפַיִם, מִי הוּא זֶה הַשָֹּׂרָף, וְהַשָֹּׂרָף יוֹלִיךְ דָּבָר וְיַגִּיד לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם. דָּבָר אַחֵר, גַּם בְּמַדָּעֲךָ מֶלֶךְ אַל תְּקַלֵּל, מֶלֶךְ שֶׁלְּפָנֶיךָ אַל תְּקַלֵּל. וּבְחַדְרֵי מִשְׁכָּבְךָ אַל תְּקַלֵּל עָשִׁיר, גָּדוֹל שֶׁבִּמְקוֹמְךָ. כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדָוִד לֹא כָךְ הָיִיתָ אוֹמֵר (תהלים ו, יא): יֵבשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ מְאֹד כָּל אֹיְבָי, מִי הָיוּ אוֹיְבֶיךָ, לֹא שָׁאוּל, לֹא כָךְ הָיִיתָ אוֹמֵר (תהלים יח, א): בְּיוֹם הִצִּיל ה' אֹתוֹ מִכַּף כָּל אֹיְבָיו וּמִיַּד שָׁאוּל, אָמַר דָּוִד רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם זְדוֹנוֹת אַתָּה מַעֲלֶה עָלַי, שְׁגָגוֹת חֲשֹׁב אוֹתָן לִי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים ז, א): שִׁגָּיוֹן לְדָוִד אֲשֶׁר שָׁר לַה' עַל דִּבְרֵי כוּשׁ בֶּן יְמִינִי. דָּבָר אַחֵר, גַּם בְּמַדָּעֲךָ מֶלֶךְ אַל תְּקַלֵּל, זֶה משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, ה): וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ. וּבְחַדְרֵי מִשְׁכָּבְךָ אַל תְּקַלֵּל עָשִׁיר, זֶה משֶׁה, מִנַּיִן הֶעֱשִׁיר משֶׁה, מִפְּסָלְתָּן שֶׁל לוּחוֹת. אָמַר רַבִּי חָנִין מַחְצָב שֶׁל סַנְפְּרִינוֹן גִּלָּה בְּתוֹךְ אָהֳלוֹ וּמִשָּׁם הֶעֱשִׁיר משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד, א): פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים וגו', פְּסִילָתָן תְּהֵא לְךָ.