דברים ז:ט מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב, אוצר מדרשים ודברים רבה

(ע״ב) מסייע ליה לרב המנונא משמיה דעולא דאמר אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בבית המרחץ משום שנא׳ (שופטים ו כד) ויקרא לו ה׳ שלום. אלא מעתא הימנותא נמי אסור למימר בבה״כ דכתיב האל הנאמן, וכי תימא הכי נמי, והאמר רבא בר מחסיא א״ר חמא בר גוריא א״ר שרי למימר הימנותא בבה״כ. התם שם גופיה לא איקרי הכי דמתרגמינן אלהא מהימנא הכא שם גופיה איקרי שלום דכתיב ויקרא לו ה׳ שלום:

מְסַיֵּעַ לֵיהּ לְרַב הַמְנוּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּעוּלָא, דְּאָמַר: אָסוּר לְאָדָם שֶׁיִּתֵּן שָׁלוֹם לַחֲבֵרוֹ בְּבֵית הַמֶּרְחָץ, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: (שופטים ו׳:כ״ד) "וַיִּקְרָא לוֹ ה' שָׁלוֹם". אֶלָּא מֵעַתָּה, 'הֵימְנוּתָא' נַמִּי י אָסוּר לְמֵימַר בְּבֵית הַכִּסֵּא? דִּכְתִיב: (דברים ז׳:ט׳) "הָאֵל הַנֶּאֱמָן". וְכִי תֵּימָא: הָכִי נַמִּי, וְהָאָמַר רָבָא בַּר מְחַסְיָא, אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא, אָמַר רַב: שָׁרִי לְמֵימַר 'הֵימְנוּתָא' בְּבֵית הַכִּסֵּא! הָתָם, שֵׁם גּוּפֵיהּ לָא אִקְרִי הָכִי, דִּמְתַרְגְּמִינָן: אֱלָהָא מְהֵימְנָא. הָכָא, שֵׁם גּוּפֵיהּ אִיקְרִי "שָׁלוֹם", דִּכְתִיב: "וַיִּקְרָא לוֹ ה' שָׁלוֹם".

דבר צוה לאלף דור (תהילים ק״ה:ח׳-ט׳), וכתיב ועושה חסד לאלפים (שמות כ׳:ו׳), אתה מוצא לעושה את התורה והמצוה מאהבה מעצמו, ועושה חסד לאלפים לאוהבי שהוא עושה מאהבה, אבל העושה מיראה – לאלף דור, לכך נאמר ולשומרי מצותי לאלף דור (דברים ז׳ ט׳).