רַ֥ק אֶת־דָּמ֖וֹ לֹ֣א תֹאכֵ֑ל עַל־הָאָ֥רֶץ תִּשְׁפְּכֶ֖נּוּ כַּמָּֽיִם׃ (פ)
ספרא
[ח] שמתוך שיצא הבכור מכלל פסולי המוקדשין יכול יהיו חייבים על דמו משום שני לאוין? תלמוד לומר (דברים טו, כג) "רק את דמו לא תאכל" – אין בו אלא אזהרה אחת. אין לי אלא דמו; חלבו מנין? תלמוד לומר 'חלב ודם' – הקיש חלב לדם; מה הדם בלאו אחד, אף החלב בלאו אחד.