דברים טז:ג מדרש: איכה רבה, מדרש אגדה, מדרש שכל טוב וספרא

גָּלְתָה יְהוּדָה, אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֵינָן גּוֹלִים, אֶלָּא אַף עַל פִּי שֶׁגּוֹלִים אֵין גָּלוּתָם גָּלוּת, אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁאוֹכְלִים מִפִּתָּם וְשׁוֹתִים מִיֵּינָם, אֵין גָּלוּתָם גָּלוּת, אֲבָל יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין אוֹכְלִין מִפִּתָּם וְאֵין שׁוֹתִין מִיֵּינָם, גָּלוּתָם גָּלוּת. אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁהֵן מְהַלְּכִים בְּאִסְקַפְטִיּוֹת שֶׁלָּהֶם, אֵין גָּלוּתָם גָּלוּת, אֲבָל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵן מְהַלְּכִין יְחֵפִין, גָּלוּתָם גָּלוּת. לְכָךְ נֶאֱמַר: גָּלְתָה יְהוּדָה. כָּאן הוּא אוֹמֵר גָּלְתָה יְהוּדָה, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (ירמיה נב, כז): וַיִּגֶל יְהוּדָה מֵעַל אַדְמָתוֹ, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁגָּלוּ תָּשַׁשׁ כֹּחָן כִּנְקֵבָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: גָּלְתָה יְהוּדָה. מֵעֹנִי, עַל שֶׁאָכְלוּ חָמֵץ בַּפֶּסַח, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (דברים טז, ג): לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי. דָּבָר אַחֵר, מֵעֹנִי, עַל שֶׁחָבְלוּ מַשְׁכּוֹן עָנִי בְּתוֹךְ בָּתֵּיהֶם, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (דברים כד, יב): וְאִם אִישׁ עָנִי הוּא לֹא תִשְׁכַּב בַּעֲבֹטוֹ. דָּבָר אַחֵר, מֵעֹנִי, עַל שֶׁעָשְׁקוּ שְׂכַר שָׂכִיר, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (דברים כד, יד): לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן. דָּבָר אַחֵר, מֵעֹנִי, עַל שֶׁגָזְלוּ מַתְּנוֹת עָנִי, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (ויקרא יט, י, כג, כב): לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם. דָּבָר אַחֵר, מֵעֹנִי, עַל שֶׁאָכְלוּ מַעֲשֵׂר עָנִי. רַבִּי בֵּיבַי וְרַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַב הָאוֹכֵל טֶבֶל שֶׁל מַעֲשֵׂר עָנִי, חַיָּב מִיתָה. דָּבָר אַחֵר, מֵעֹנִי, עַל שֶׁעָבְדוּ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שמות לב, יח): קוֹל עַנּוֹת אָנֹכִי שֹׁמֵעַ, אָמַר רַבִּי אַחָא קוֹל קִלּוּס עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אָנֹכִי שׁוֹמֵעַ. רַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֵין לְךָ דּוֹר וָדוֹר שֶׁאֵינוֹ נוֹטֵל מֵחֶטְאוֹ שֶׁל עֵגֶל.

כי בחפזון. זה חפזון דמצרים, שנאמר ותחזק מצרים על העם וגו' (שמות יב לג), ועל דבר זה לא יכלו להחמיץ לחמם אלא לקחו בציקם טרם יחמץ:

למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. ימי חייך הימים, כל ימי חייך הלילות: