דברים טז:ח מדרש: עין יעקב, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), ספרא ומדרש שכל טוב

אָמַר מַר: שֶׁמַּנִּיחִין חַיֵּי הָעוֹלָם וְעוֹסְקִין בְּחַיֵּי שָׁעָה. וְהָא שִׂמְחַת יוֹם־טוֹב, מִצְוָה הִיא! רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר: שִׂמְחַת יוֹם־טוֹב רְשׁוּת! דְּתַנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵין לוֹ לְאָדָם בְּיוֹם־טוֹב, אֶלָּא אוֹ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה, אוֹ יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: חַלְּקֵהוּ, חֶצְיוֹ לַה' וְחֶצְיוֹ לָכֶם. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וּשְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: (דברים ט״ז:ח׳) "עֲצֶרֶת לַה' אֱלֹהֶיךָ", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: (במדבר כ״ט:ל״ה) "עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם". הָא כֵּיצַד? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר: אוֹ כֻּלּוֹ לַה', אוֹ כֻּלּוֹ לָכֶם. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סָבַר: חַלְּקֵהוּ, חֶצְיוֹ "לַה'" וְחֶצְיוֹ "לָכֶם". מַאי "לְאֵין נָכוֹן לוֹ"? [אָמַר רַב חִסְדָּא]: לְמִי שֶׁלֹּא הִנִּיחַ עֵרוּבֵי תַּבְשִׁילִין. אִיכָּא דְּאַמְרֵי: לְמִי שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ לְהָנִיחַ עֵרוּבֵי תַבְשִׁילִין, אֲבָל מִי שֶׁהָיָה לוֹ לְהָנִיחַ וְלֹא הֵנִיחַ, פּוֹשֵׁעַ הוּא.

אמר מר שמניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה והא שמחת יו״ט מצוה היא. רבי אליעזר לטעמיה דאמר שמחת יום טוב רשות דתניא רבי אליעזר אומר אין לו לאדם ביום טוב אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה רבי יהושע אומר חלקוהו חציו לה׳ וחציו לכם אמר רבי יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו כתוב אחד אומר (דברים טז ח) עצרת לה׳ אלהיך וכתוב אחד אומר (במדבר כט לה) עצרת תהיה לכם הא כיצד רבי אליעזר סבר או כולו לה׳ או כולו לכם ורבי יהושע סבר חלקוהו חציו לה׳ וחציו לכם מאי לאין נכון לו אר״ח למי שלא הניח עירובי תבשילין אבל מי שהיה לו להניח ולא הניח פושע הוא. מאי כי חדות ה׳ היא מעוזכם אמר רבי יוחנן משום רבי אליעזר ברבי שמעון אמר להו הקדוש ברוך הוא לישראל בני לוו עלי וקדשו קדושת היום והאמינו בי ואני פורע:

[ג] "חג המצות לה' שבעת ימים" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (דברים טז, ח) "ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' ", שביעי בכלל היה, ולמה יצא? להקיש אליו – אלא מה שביעי רשות, אף כולם רשות. יכול אף לילה הראשון רשות? תלמוד לומר (?)(דברים טז, ג) 'עליו תאכל מצות' – הכתוב קבעו חובה.