דברים טז:י מדרש: רות רבה, מדרש אגדה וספרי דברים

וַתֹּאמֶר לָהּ חֲמוֹתָהּ אֵיפֹה לִקַטְתְּ הַיּוֹם (רות ב, יט), תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁבַּעַל הַבַּיִת עוֹשֶׂה עִם הֶעָנִי, הֶעָנִי עוֹשֶׂה עִם בַּעַל הַבַּיִת, שֶׁכֵּן אָמְרָה רוּת לְנָעֳמִי שֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם, וְלֹא אָמְרָה אֲשֶׁר עָשָׂה עִמִּי, אֶלָּא אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ, הַרְבֵּה פְּעוּלוֹת וְהַרְבֵּה טוֹבוֹת עָשִׂיתִי עִמּוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁהֶאֱכִילַנִי פְּרוּסָה אַחַת. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי יַעַן וּבְיַעַן, הוּא יַעַן הוּא עָנִי. אָמַר רַבִּי שִׁילֹה דְּנָוֶה הָאֶבְיוֹן הוֹנָךְ בֵּיהּ. אָמַר רַב נַחְמָן כְּתִיב (דברים טז, י): כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה, גַּלְגַּל הוּא שֶׁחוֹזֵר בָּעוֹלָם עַל הַכֹּל, דָּמֵי לְגַלְגַּל אַנְטִילְיָיא דְּמָלֵא מִתְרוֹקֵן דְּמִתְרוֹקֵן מִתְמַלֵּי. בַּר קַפָּרָא אָמַר אֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵינוֹ בָּא לְמִדָּה זוֹ, וְאִם לֹא הוּא, בָּא בְּנוֹ, וְאִם לֹא בְּנוֹ, בָּא בֶּן בְּנוֹ. תָּנֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר נִקְמָתָן שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים בְּיַד יִשְׂרָאֵל וְנִקְמָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּיַד עֲנִיֵּיהֶן. נִקְמָתָן שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים בְּיַד יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כה, יד): וְנָתַתִּי אֶת נִקְמָתִי בֶּאֱדוֹם בְּיַד עַמִּי יִשְׂרָאֵל. נִקְמָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּיַד עֲנִיֵּיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו, ט): וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל ה' וְהָיָה בְךָ חֵטְא. אָמַר רַבִּי אָבוּן הֶעָנִי הַזֶּה עוֹמֵד עַל פִּתְחֲךָ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹמֵד עַל יְמִינוֹ, אִם נָתַתָּ לוֹ, זֶה שֶׁעוֹמֵד עַל יְמִינוֹ מְבָרֶכְךָ, וְאִם לָאו הוּא עָתִיד לִפָּרַע מֵאוֹתוֹ הָאִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קט, לא): כִּי יַעֲמֹד לִימִין אֶבְיוֹן. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ צְרִיכִין אָנוּ לְהַחֲזִיק טוֹבָה לָרַמָּאִין שֶׁבָּהֶן. דִּלְמָא רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ הֲווֹ נָחֲתֵי מִסְחוּ בַּהֲדָא דֵמוּסְיָין דִּטְבֶרְיָא, וּפָגַע בְּהוֹן חַד מִסְכֵּן, אֲמַר לְהוֹן זְכוֹן בִּי, אָמְרִין לֵיהּ כִּי נָפְקִין אֲנַן זַכְיָין בָּךְ, נָפְקִין אַשְׁכַּחוּן יָתֵיהּ דְּמִית, אָמְרִין הוֹאִיל וְלָא זָכִינַן בֵּיהּ בְּחַיּוֹהִי נְטַפֵּל בְּמִיתָתֵיהּ, כִּי קָיְימִין מַסְחֲיִין יָתֵיהּ אַשְׁכְּחוּן כִּיס דְּדִנְרֵי גַּבֵּיהּ, אָמְרִין יָאוּת אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ צְרִיכִין אָנוּ לְהַחֲזִיק טוֹבָה לָרַמָּאִין שֶׁבָּהֶן, שֶׁאִלּוּ לֹא הָרַמָּאִין שֶׁבָּהֶן, כֵּיוָן שֶׁרוֹאֶה אָדָם אֶחָד מֵהֶן שׁוֹאֵל צְדָקָה מִמֶּנּוּ וְלֹא הָיָה נוֹתֵן לוֹ מִיָּד, הָיָה נֶעֱנַשׁ לְמִיתָה.

מסת נדבת. מכאן שאין מביאין חגיגה אלא מי החולין, כמה דתימא וישם המלך אחשורוש מס על הארץ (אסתר י א):

(י) ועשית חג שבועות לה' אלהיך, מכלל שנאמר (שמות כג טז) וחג הקציר בכורי מעשיך יכול אם יש לך קציר אתה עושה יום טוב ואם לאו אי אתה עושה יום טוב תלמוד לומר ועשית חג שבועות לה' אלהיך, בין שיש לך קציר ובין שאין לך קציר אתה עושה יום טוב.