דברים טז:יט מדרש: רות רבה, אוצר מדרשים, פסיקתא דרב כהנא ואסתר רבה

רַבִּי שָׁאַל לְרַבִּי בְּצַלְאֵל, מַהוּ דִכְתִיב (הושע ב, ז): כִּי זָנְתָה אִמָּם, אֶפְשָׁר שֶׁשָֹּׂרָה אִמֵּנוּ זוֹנָה הָיְתָה. אָמַר לוֹ חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא אֵימָתַי דִבְרֵי תוֹרָה מִתְבַּזִּין בִּפְנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ בְּשָׁעָה שֶׁבַּעְלֵיהֶן מְבַזִּין אוֹתָם, אֲתָא רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַבְדִימֵי וְעָבְדֵיהּ שְׁמוּעָה, אֵימָתַי דִּבְרֵי תוֹרָה נַעֲשִׂין כְּזוֹנוֹת בִּפְנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ, בְּשָׁעָה שֶׁבַּעְלֵיהֶן מְבַזִּין אוֹתָם. רַבִּי יוֹחָנָן מַיְיתֵי לָהּ מֵהָכָא (קהלת ט, טז): וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה, וְכִי חָכְמָתוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהָיָה מִסְכֵּן, בְּזוּיָה הָיְתָה, אֶלָּא מַהוּ מִסְכֵּן מִי שֶׁהוּא בָּזוּי בִּדְבָרָיו, כְּגוֹן זָקֵן יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ (דברים טז, יט): לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט, וְהוּא מַטֶּה מִשְׁפָּט. לֹא תַכִּיר פָּנִים, וְהוּא מַכִּיר פָּנִים. לֹא תִקַּח שֹׁחַד, וְהוּא לוֹקֵחַ שֹׁחַד, (שמות כב, כא): כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן, וְהוּא מְעַנֶּה אוֹתָם. שִׁמְשׁוֹן הָלַךְ אַחַר עֵינָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים יד, ג): אוֹתָהּ קַח לִי כִּי הִיא יָשְׁרָה בְּעֵינָי. גִּדְעוֹן עָבַד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ח, כז): וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִּדְעוֹן לְאֵפוֹד, הֱוֵי שֶׁאֵין לְךָ מִסְכֵּן גָּדוֹל מִזֶּה, אוֹי לַדַּיָּן שֶׁמַּכִּיר פָּנִים בַּמִּשְׁפָּט. תָּנֵי רַבִּי חִיָּא (ויקרא יט, טו): לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט, מְלַמֵּד שֶׁהַדַּיָּן שֶׁמְּקַלְקֵל הַדִּין קָרוּי חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת, עָוֶל, שָׂנאוּי, מְשֻׁקָּץ, חֵרֶם, תּוֹעֵבָה. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹרֵא עָלָיו חֲמִשָּׁה, רָע, מְנָאֵץ, מֵפֵר בְּרִית, מַכְעִיס, וּמַמְרֶה. וְגוֹרֵם חֲמִשָּׁה דְבָרִים לָעוֹלָם, מְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ, וּמְחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם, וּמְסַלֵּק אֶת הַשְּׁכִינָה, וּמַפִּיל יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב, וּמַגְלָם מֵאַרְצָם. אוֹי לַדּוֹר שֶׁמְּקֻלְקָל בְּמִדָּה זוֹ. תָּנֵי רַבִּי חִיָּא (ויקרא יט, לה): לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּדִּין, אִם לַדִּין כְּבָר אָמוּר בַּדִּין, אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר בַּמִּשְׁפָּט, בַּמִּדָּה, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהַמּוֹדֵד נִקְרָא דַּיָּן, וְאִם שִׁקֵּר קָרוּי חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת, וְגוֹרֵם חֲמִשָּׁה דְבָרִים. אוֹי לַדּוֹר שֶׁמִּדּוֹתָיו שֶׁל שֶׁקֶר, דְּאָמַר רַבִּי בְּנָיָא בְּשֵׁם רַבִּי הוּנָא, אִם רָאִיתָ דּוֹר שֶׁמִּדּוֹתָיו שֶׁל שְׁקָרִים מַלְכוּת בָּאָה וּמִתְגָּרָה בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר, מַה טַּעַם (משלי יא, א): מֹאזְנֵי מִרְמָה תּוֹעֲבַת ה', וּכְתִיב (משלי יא, א): בָּא זָדוֹן וַיָּבֹא קָלוֹן. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא, כְּתִיב (מיכה ו, יא): הַאֶזְכֶּה בְּמֹאזְנֵי רֶשַׁע, אֶפְשָׁר כֵּן שֶׁדּוֹר שֶׁמִּדּוֹתָיו שֶׁל שֶׁקֶר זוֹכֶה, אֶלָּא וּבְכִיס אַבְנֵי מִרְמָה. אָמַר רַבִּי לֵוִי אַף משֶׁה רְמָזָהּ לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל בַּתּוֹרָה (דברים כה, יג): לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ, לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה, וְאִם עָשָׂה כֵן סוֹף שֶׁהַמַּלְכוּת בָּאָה וּמִתְגָּרָה בּוֹ, דִּכְתִיב (דברים כה, טז): כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה כָּל עֹשֵׂה עָוֶל, וּכְתִיב (דברים כה, יז): זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.

כל אלהים שבתורה ושבמקרא (נ״ך) חסרים. בראשית ברא אלהים למה חסר? לפי שאינו מדקדק עם בריותיו בדין, שאילו מדקדק לא היה העולם מתקיים אפילו שעה אחת. אלהים לא תקלל (שמות כ״ב כ״ז) למה חסר, לפי שאין דנין דין אמת לאמתו. ויריעו כל בני אלהים (איוב ל״ח ז׳) למה חסר, אינו דין שיהא של הקדוש ב״ה חסר ושל מלאכי עולם ושל ישראל מלא. אני אמרתי אלהים אתם (תהלים פ״ב ו׳) למה חסר, לפי שלא עמדו בצדקתם אלא עבדו את העגל בחצי היום שנאמר וירא העם כי בשש משה (שמות ל״ב א׳) חסר כתיב לומר בשש שעות עבדו את העגל. ישראל נקראים אלהים שנאמר אני אמרתי אלהים אתם, המלאכים קרואים אלהים שנאמר ויריעו כל בני אלהים, דיינים נקראים אלהים שנאמר אלהים לא תקלל ועוד, למה חסר? לפי שאפילו צדיק גמור הוא השוחד מסיתו שנאמר כי השוחד יעור וגו׳ (דברים ט"ז י"ט), ועוד דיינים נקראים אלהים שנאמר אשר ירשיעון אלהים (שמות כ״ב ט׳). אלהים של ע״ז למה חסר? לפי שאין בהם ממש עד שתבא הישועה ויתמלאו של הקב״ה ושל דיינים.

[ז] ויקריבו נשיאי ישראל הם נשיאי המטות (במדבר ז:ב), במצרים. והם העומדים על הפקודים (שם שם), על הדגלים. ויביאו את קרבנם לפני י"י שש עגלות וגו' (שם שם ג), כנגד ששת ימי בראשית. שש כנגד שש ערכי המשנה. שש כנגד שש האימהות. ואלו הן, שרה רבקה רחל ולאה בלהה זלפה. א"ר יוחנן שש כנגד מצות שש שהמלך מצוה עליהן. ואלו הן, לא ירבה לו נשים (דברים יז:יז), ולא ירבה לו סוסים (שם שם טז), וכסף וזהב לא ירבה לו (שם שם יז), לא תטה משפט ולא תכיר פנים ולא תקח שוחד (שם טז:יט). שש כנגד שש המעלות שהיו לכסא. כיצד, עלה לישב על מעלה ראשונה הכרוז יוצא ואומר לא ירבה לו נשים. עלה לישב על מעלה שנייה הכרוז יוצא ואומר לא ירבה לו סוסים. עלה לישב על מעלה שלישית הכרוז יוצא ואומר וכסף וזהב לא ירבה לו מאד. עלה לישב על מעלה רביעית הכרוז יוצא ואומ' לא תטה משפט. עלה לישב על מעלה חמשית הכרוז יוצא ואומר לא תכיר פנים. עלה לישב על מעלה ששית הכרוז יוצא ואומר לא תקח שוחד. בא לישב על מעלה שביעית אומ' לו דע לפני מי אתה יושב. וראש עגל לכסא מאחריו (מלכים א' י:יט), א"ר אחא כהדא קתדרא דמשה. וידות מזה ומזה לכסא אל מקום השבת (שם), הא כיצד, שרביט של זהב נתלה לו מאחוריו ויונה בראשו ועטרה של זהב בפי יונה והוא יושב תחתיה בשבת, ונוגעת ואינה נוגעת. שש כנגד ששה רקיעים. ולא שבעה הן, א"ר אבין הן דמלכא שרי טימיקין.