צֶ֥דֶק צֶ֖דֶק תִּרְדֹּ֑ף לְמַ֤עַן תִּֽחְיֶה֙ וְיָרַשְׁתָּ֣ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃ (ס)
עין יעקב
סנהדרין פרק ד - [מִשְׁנָה. אֶחָד דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֶחָד דִּינֵי נְפָשׁוֹת, בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא כ״ד:כ״ב) "מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם". גְּמָרָא. דִּינֵי מָמוֹנוֹת, מִי בָּעִינָן דְּרִישָׁה וַחֲקִירָה? וּרְמִינְהוּ וְכוּ', אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: דְּבַר תּוֹרָה, אֶחָד דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֶחָד דִּינֵי נְפָשׁוֹת, בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם", וּמַה טַּעַם אָמְרוּ: דִּינֵי מָמוֹנוֹת לֹא בָּעִינָן דְּרִישָׁה וַחֲקִירָה? כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּנְעֹל דֶּלֶת בִּפְנֵי לוֹוִין. [אֶלָּא מֵעַתָּה, טָעוּ לֹא יְשַׁלְּמוּ?! כָּל שֶׁכֵּן שֶׁתִּנְעֹל דֶּלֶת בִּפְנֵי לוֹוִין. רָבָא אָמַר: מַתְנִיתִין דְּהָכָא, בְּדִינֵי קְנָסוֹת, וְאִידָךְ, בְּהוֹדָאוֹת וְהַלְוָאוֹת]. רַב פָּפָּא אָמַר: אִידִי וְאִידִי בְּהוֹדָאָה וְהַלְוָאָה, כָּאן, בְּדִין מְרֻמֶּה, כָּאן, בְּדִין שֶׁאֵינוֹ מְרֻמֶּה, כִּדְרֵישׁ לָקִישׁ, דְּרֵישׁ לָקִישׁ רָמִי, כְּתִיב: (ויקרא י״ט:ט״ו) "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ", וּכְתִיב: (דברים ט״ז:כ׳) "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף", הָא כֵּיצַד? כָּאן, בְּדִין מְרֻמֶּה, כָּאן, בְּדִין שֶׁאֵין מְרֻמֶּה. רַב אַשִׁי אָמַר: מַתְנִיתִין, כִּדְשַׁנִינָן, קְרָאֵי, אֶחָד לְדִין, וְאֶחָד לִפְשָׁרָהכִּדְתַנְיָא: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹף", אֶחָד לְדִין וְאֶחָד לִפְשָׁרָה; כֵּיצַד? שְׁתֵּי סְפִינוֹת עוֹבְרוֹת בַּנָּהָר וּפָגְעוּ זֶה בָּזֶה, אִם עוֹבְרוֹת שְׁתֵּיהֶן, שְׁתֵּיהֶן טוֹבְעוֹת, בָּזֶה אַחַר זֶה, שְׁתֵּיהֶן עוֹבְרוֹת. וְכֵן שְׁנֵי גְּמַלִּים שֶׁהָיוּ עוֹלִין בְּמַעֲלוֹת בֵּית חוֹרוֹן וּפָגְעוּ זֶה בָּזֶה, אִם עָלוּ שְׁנֵיהֶם, שְׁנֵיהֶם נוֹפְלִים, בָּזֶה אַחַר זֶה, שְׁנֵיהֶם עוֹלִים, הָא כֵּיצַד? טְעוּנָה וְשֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה, תִּדָּחֶה שֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה מִפְּנֵי טְעוּנָה. קְרוֹבָה וְשֶׁאֵינָהּ קְרוֹבָה, תִּדָּחֶה קְרוֹבָה מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ קְרוֹבָה. הָיוּ שְׁתֵּיהֶן קְרוֹבוֹת, שְׁתֵּיהֶן רְחוֹקוֹת, הַטֵּל פְּשָׁרָה בֵּינֵיהֶן, וּמַעֲלוֹת שָׂכָר זוֹ לָזוֹ.
תנחומא בובר
היה רבן יוחנן בן זכאי אומר וקרבתי אליכם למשפט [והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים לשקר ובעושקי שכר שכיר אלמנה ויתום ומטי גר] (מלאכי ג ה), אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מום התוכחה, הקיש הכתוב מטי דין, לכל עבירות החמורות, לפיכך הזהיר הקב"ה לט תאה. אמר ר' חמא בר אושעיא אדם חש בעינו, נותן ממון הרבה לרופא ספק מתרפא ספק אינו מתרפא, והנוטל שוחד מקלקל הדין, ומעוור את עיניו, וגורם גלות לישראל, ומביא רעב לעולם, שנאמר צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת (דברים טז כ), ואם לאו לא תירש.