דברים טז:כא מדרש: דברים רבה, תנחומא בובר, מדרש תנחומא ומדרש אגדה

דָּבָר אַחֵר, שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, אָמַר רַב אַחָא בּוֹא וּרְאֵה שֵׁשׁ מַעֲלוֹת הָיָה לַכִּסֵּא שֶׁל שְׁלֹמֹה, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א י, יט): שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּה, וּבְפָרָשָׁה זוֹ כְּתוּבִים שִׁשָּׁה דְבָרִים בְּלֹא תַעֲשֶׂה, וְאֵלּוּ הֵן: לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט, וְלֹא תַכִּיר פָּנִים, וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד, לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה, וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה, וְלֹא תִזְבַּח לַה' אֱלֹהֶיךָ שׁוֹר וָשֶׂה. הֲרֵי שִׁשָּׁה. וְהָיָה הַכָּרוֹז עוֹמֵד לִפְנֵי כִּסְאוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה, כֵּיוָן שֶׁהָיָה עוֹלֶה מַעֲלָה הָרִאשׁוֹנָה הָיָה כּוֹרֵז (דברים טז, יט): לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט, מַעֲלָה הַשְּׁנִיָּה הָיָה כּוֹרֵז (דברים טז, יט): לֹא תַכִּיר פָּנִים, שְׁלִישִׁית הָיָה כּוֹרֵז (דברים טז, יט): וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד, רְבִיעִית (דברים טז, כא): לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה, חֲמִישִׁית (דברים טז, כב): לֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה, שִׁשִּׁית (דברים יז, א): לֹא תִזְבַּח לַה' אֱלֹהֶיךָ. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא סֵדֶר הַדִּין כָּךְ הוּא, הַתּוֹבֵעַ תּוֹבֵעַ, וְהַנִּתְבַּע מֵשִׁיב, וְהַדַּיָּן מַכְרִיעַ. אָמַר רַבִּי סִימָא וְצָרִיךְ הַדַּיָּן לִשְׁנוֹת טַעֲנוֹתֵיהֶם מִפִּיו, מִמִּי אַתָּה לָמֵד מִשְּׁלֹמֹה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ג, כג): וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ זֹאת אֹמֶרֶת זֶה בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעָאי שָׁמַעְתִּי שֶׁאִם רוֹצֶה הַדַּיָּן לְהוֹשִׁיב הָאַנְטָדִיקוֹן יוֹשִׁיב, וְאֵי זֶה אָסוּר שֶׁלֹא יְהֵא אֶחָד יוֹשֵׁב וְאֶחָד עוֹמֵד, דְּאָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הָיָה דַיָּן וְהָיוּ שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם בָּאִים אֶצְלוֹ לְדִין אֶחָד עָשִׁיר וְאֶחָד עָנִי, יְהֵא אוֹמֵר לְבשׁ כְּשֵׁם שֶׁהוּא לָבוּשׁ אוֹ הַלְבִּישׁוֹ כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה לָבוּשׁ. (דברים א, יז): לֹא תַכִּירוּ פָנִים, רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר אִם הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁהַדִּין עִמּוֹ אַל תַּסְבֵּר לוֹ פָּנִים שֶׁלֹא יְהֵא אוֹמֵר מִתְּחִלָּה הָיָה רוֹצֶה לְזַכּוֹתוֹ. וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר, אִם תֵּדַע שֶׁאֵין הַדִּין עִמּוֹ הַסְבֵּר לוֹ פָּנִים, שֶׁלֹא יְהֵא אוֹמֵר מִתְּחִלָּה הָיָה רוֹצֶה לְחַיְבֵנִי. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (דברים א, טז): וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (דברים יג, טו): וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב, וְהֵיאַךְ הוּא, אִם רָאִיתָ אֶת הַדִּין מְרֻמֶּה, חָקְרֵהוּ. וְאִם רָאִיתָ אֶת הַדִּין יוֹצֵא לַאֲמִתּוֹ, צַדְקֵהוּ.

ד"א לא תטה משפט. אזהרה לחכם שלא יושיב אצלו מי שאינו ראוי לדין, ואם הושיב כאילו נטע אשרה, דסמיך ליה לא תטע לך אשרה כל עץ (דברים טז כא). מעשה באחד שהיה לו דין עם מלך ממלכי בית חשמונאי, בא ועמד לפני שמעון בן שטח, אמר ליה דין יש לי אצל המלך, אמר לם שמעון בן שטח לאותן הדיינין שהיו דנין עמו, אם משגר אני בשביל המלך, אתם מוכיחין אותו, אמרו לו הן, שיגר בשבילו, ובא נתנו את הכסא אצל שמעון בן שטח, אמר לו שמעון בן שטח עמוד על רגליך ותן את הדין, א"ל וכי דנין את המלך, פנה לימין וכבשו (את) הדיינין את פניהם בקרקע, פנה לשמאלו וכבשו את פניהם בקרקע, בא המלאך וחבטן בקרקע עד שיצתה נשמתן, מיד נזדעזע המלך, א"ל שמעון בן שטח עמוד על רגליך, ותן את הדין, כי לא לפנינו אתה עומד, אלא לפני מי שאמר והיה העולם, מיד עמד על רגליו, ונתן את הדין, מכאן שיהיו בעלי דינין נוהגין אימה בעצמן כביכול להקב"ה דנין, שכך אמר יהושפט לדיינין דעו [מה אתם עושים], כי לא לאדם תשפטו כי לה' (דה"ב יט ו), אמר ר' חמא בר חנינא בא וראה אילמלא מקרא כתיב אי אפשר לאומרו, שבשר ודם דן לבוראו, אמר הקב"ה לדיינין היו נוהגין אימה בעצמכם כאילו דנין אותי, כיצד אדם עושה מצוה לפני גזרתי עליו ליתן לו מאה שדות, אם אתה מעביר עליו את הדין באחת מה שגזרתי עליו, אני נותן לו אחרים משלי, ומעלה אני עליך כאילו ממני נטלת.

לֹא תַּטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַּכִּיר פָּנִים. אַזְהָרָה לַנָּשִׂיא, שֶׁלֹּא יוֹשִׁיב הָרָאוּי לְמַעְלָה לְמַטָּה, וְאֶת הָרָאוּי לְמַטָּה לְמַעְלָה. דָּבָר אַחֵר, לֹא תַּטֶּה מִשְׁפָּט, בְּמָמוֹן. וְלֹא תַּכִּיר פָּנִים, בְּכָבוֹד, שֶׁלֹּא יְהֵא עָנִי עוֹמֵד וְעָשִׁיר יוֹשֵׁב. דָּבָר אַחֵר, לֹא תַּטֶּה מִשְׁפָּט, אַזְהָרָה לֶחָכָם, שֶׁלֹּא יוֹשִׁיב אֶצְלוֹ מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַדִּין. וְאִם הוֹשִׁיב, כְּאִלּוּ נָטַע אֲשֵׁרָה, דְּסָמִיךְ לֵיהּ, לֹא תִּטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה. לֹא תַּטֶּה מִשְׁפָּט, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ הַדַּיָּנִין רוֹאִין כְּאִלּוּ שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט (שם פב, א), מִכָּאן לְבַעֲלֵי דִּינִין שֶׁיִּנְהֲגוּ אֵימָה לְעַצְמָן. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ דִּין עִם מֶלֶךְ מִמַּלְכֵי בֵּית חַשְׁמוֹנַאי, וְעָמַד לִפְנֵי שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח. אָמַר לֵיהּ: דִּין יֵשׁ לִי אֵצֶל הַמֶּלֶךְ. אָמַר שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח לָהֶם לְאוֹתָן דַּיָּנִין שֶׁדָּנִין עִמּוֹ, אִם מְשַׁגֵּר אֲנִי בִּשְׁבִיל הַמֶּלֶךְ, אַתֶּם מוֹכִיחִים אוֹתוֹ. אָמְרוּ לוֹ: הֵן. שִׁגֵּר בִּשְׁבִילוֹ. בָּא, וְנָתְנוּ אֶת כִּסְּאוֹ וְיָשַׁב בְּצַד שִׁמְעוֹן. אָמַר לוֹ שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח, עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ וְתֵן אֶת הַדִּין. אָמַר לוֹ: וְכִי דָּנִין אֶת הַמֶּלֶךְ. פָּנָה לִימִינוֹ, כָּבְשׁוּ הַדַּיָּנִין אֶת פְּנֵיהֶם בַּקַּרְקַע. לִשְׂמֹאלוֹ, כָּבְשׁוּ פְּנֵיהֶם בַּקַּרְקַע. בָּא הַמַּלְאָךְ וַחֲבָטָן בַּקַּרְקַע עַד שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתָן. מִיָּד נִזְדַּעְזֵעַ הַמֶּלֶךְ. מִיָּד אָמַר לֵיהּ שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח, עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ וְתֵן אֶת הַדִּין, שֶׁלֹּא לְפָנַי אַתָּה עוֹמֵד, אֶלָּא לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב לִפְנֵי ה' (דברים יט, יז). מִיָּד עָמַד עַל רַגְלָיו וְנָתַן אֶת הַדִּין. לְכָךְ צָרִיךְ שֶׁיְּהוּ בַּעֲלֵי דִּינִין נוֹהֲגִין אֵימָה בְּעַצְמָן, וְהַדַּיָּנִין יְהוּ נוֹהֲגִין אֵימָה בְּעַצְמָן, כִּבְיָכוֹל לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵן דָּנִין. שֶׁכָּךְ אָמַר יְהוֹשָׁפָט לַדַּיָּנִין, כִּי לֹא לָאָדָם תִּשְׁפֹּטוּ כִּי לַה' (דה״‎ב יט, ו). אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא, בֹּא וּרְאֵה אִלְמָלֵא מִקְרָא כָּתוּב, אִי אֶפְשָׁר לְאוֹמְרוֹ. בָּשָׂר וָדָם דָּן לְבוֹרְאוֹ. אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַדַּיָּנִין, הֱיוּ נוֹהֲגִים אֵימָה בְּעַצְמְכֶם, כְּאִלּוּ אוֹתִי אַתֶּם דָּנִין. כֵּיצַד, אָדָם עוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת לְפָנַי, גָּזַרְתִּי עָלָיו לִתֵּן לוֹ מֵאָה שָׂדוֹת. אִם אַתָּה מַעֲבִיר עָלָיו אֶת הַדִּין בְּאַחַת מַה שֶּׁגָּזַרְתִּי עָלָיו, אֲנִי נוֹתֵן לוֹ מִשֶּׁלִּי, וּמַעֲלֵנִי עָלֶיךָ כְּאִלּוּ מִמֶּנִּי נָטַלְתְּ.