דברים ט:ב מדרש: מדרש תנחומא ובמדבר רבה

וַיַּעֲלוּ וַיָּתֻרוּ אֶת הָאָרֶץ. כֵּיצַד, כְּשֶׁהָיוּ נִכְנָסִין לָעִיר וְהַדֶּבֶר נוֹגֵף אֶת הַגְּדוֹלִים וּמִתְעַסְּקִין בְּנֵי הָעִיר בִּקְבוּרָתוֹ, וְהָיוּ נִכְנָסִין וּבְרִיָּה לֹא הָיְתָה רוֹאָה אוֹתָן, לְכָךְ אָמְרוּ, הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אוֹתָהּ אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִיא. בַּנִּסִּים שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בּוֹ הוֹצִיאוּ דִּבָּה. וַיַּעֲלוּ בַּנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן וְשָׁם אֲחִימָן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי, שֶׁהָיוּ גִּבּוֹרִים עַד מְאֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲשֶׁר אַתָּה יָדַעְתָּ וְאַתָּה שָׁמַעְתָּ וְגוֹ' (דברים ט, ב). אָמַר רַבִּי בְּרֶכְיָה הַכֹּהֵן בְּרַבִּי, מָצְאוּ שְׁלֹשָׁה בְּנֵי עֲנָק, שֶׁנֶּאֱמַר: וְשֵׁם אֲחִימָן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי. לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אֲחִימָן. שֶׁהָיָה אוֹמֵר, אֲחִי, מֵאַיִן יָבֹא עָלַי שׁוּם אָדָם. שֵׁשַׁי, שֶׁהָיָה בָּרִיא כְּשַׁיִשׁ. תַּלְמַי, שֶׁהָיָה חָזָק וְעוֹשֶׂה תְּלָמִים בָּאָרֶץ. יְלִידֵי הָעֲנָק, שֶׁהָיָה עוֹנֵק אֶת הַחַמָּה. כְּשֶׁרָאוּ אוֹתָם מְרַגְּלִים נִתְיָרְאוּ. מִיָּד הָלְכוּ וְאָמְרוּ, כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, הִקִּישָׁן כְּלַפֵּי מַעְלָן, וּבְאוֹתוֹ הֶעָוֹן נִגְזַר עֲלֵיהֶם גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת. מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לְיִרְמְיָה, לֵךְ וֶאֱמֹר לָהֶן, אֵין אַתֶּם יוֹדְעִים מַה הוֹצֵאתֶם מִפִּיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: לְקוֹל הֲמֻלָּה גְּדוֹלָה הִצִּית אֵשׁ עָלֶיהָ וְרָעוּ דָּלִיּוֹתָיו (ירמיה יא, טז). לְקוֹל הֲמֻלָּה גְּדוֹלָה שֶׁאֲמַרְתֶּם, מַה גְּרַמְתֶּם לְעַצְמְכֶם, הִצִּית אֵשׁ עָלֶיהָ, יוֹם לְשָׁנָה יוֹם לְשָׁנָה תִּשְּׂאוּ אֶת עוֹנוֹתֵיכֶם. אָמְרוּ, וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וִתַּרְתִּי עָלֶיהָ. אֶלָּא, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם, מַקְפִּיד אֲנִי. וְכִי יוֹדְעִים הֱיִיתֶם מֶה עָשִׂיתִי אֶתְכֶם בְּעֵינֵיהֶם. מִי יֹאמַר לָכֶם, שֶׁלֹּא הֱיִיתֶם בְּעֵינֵיהֶם כְּמַלְאָכִים. מַה גָּרְמוּ לְעַצְמָן. בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה. לֹא דַּיָּם כָּךְ, אֶלָּא שֶׁלֹּא נִכְנְסוּ לָאָרֶץ. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּעוֹלָם הַזֶּה, עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ שְׁלוּחֵי בָּשָׂר וָדָם, נִגְזַר עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ. אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא, אֲנִי מְשַׁלֵּחַ לָכֶם מַלְאָכִי פִּתְאֹם וְיַפְנֶה דֶּרֶךְ לְפָנַי, שֶׁנֶּאֱמַר: וּפִתְאֹם יָבֹא אֶל הֵיכָלוֹ וְגוֹ' (מלאכי ג, א).

וַיַּעֲלוּ וַיָּתֻרוּ אֶת הָאָרֶץ (במדבר יג, כא), כֵּיצַד, הָיוּ נִכְנָסִים לְעִיר הַדֶּבֶר נוֹגֵף אֶת הַגְּדוֹלִים וּמִתְעַסְּקִים בְּנֵי הָעִיר בִּקְבוּרָתָן וּבְרִיָּה לֹא הָיְתָה רוֹאָה אוֹתָם, לְכָךְ אָמְרוּ (במדבר יג, לב): הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ וגו', בַּנִּסִּים שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹ הוֹצִיאוּ דִּבָּה. (במדבר יג, כב): וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן וְשָׁם אֲחִימָן, שֶׁהָיוּ עַד מְאֹד גִּבּוֹרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ט, ב): אֲשֶׁר אַתָּה יָדַעְתָּ וְאַתָּה שָׁמַעְתָּ מִי יִתְיַצֵּב לִפְנֵי בְּנֵי עֲנָק. (במדבר יג, כב): וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה, לְהוֹדִיעֲךָ שִׁבְחָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהַפְּסֹלֶת שֶׁלָּהּ מְשֻׁבָּח הַרְבֵּה יוֹתֵר מִן הַמְשֻׁבָּח שֶׁל מִצְרַיִם, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ וְנָחֲלוּ בְּנֵי נֹחַ אֶת הָעוֹלָם אַחַר הַמַּבּוּל, הֵם בָּנוּ עֲיָרוֹת תְּחִלָּה, וְלֹא בִּמְקוֹם הַשֶּׁבַח אֶלָּא בִּמְקוֹם הַפְּסֹלֶת שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְצֹעַן מִצְרַיִם הִיא הַטּוֹבָה שֶׁבְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וְזוֹ קָדְמָה לָהּ שֶׁבַע שָׁנִים. וְאִם תֹּאמַר לֹא מִי שֶׁבָּנָה זוֹ לֹא בָּנָה זוֹ, הוּא הַדּוֹר הִיא הַמִּשְׁפָּחָה (בראשית י, ו): וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן, וְעָמְדוּ וּבָנוּ זוֹ לִפְנֵי זוֹ. וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם.