בַּעֲלֹתִ֣י הָהָ֗רָה לָקַ֜חַת לוּחֹ֤ת הָֽאֲבָנִים֙ לוּחֹ֣ת הַבְּרִ֔ית אֲשֶׁר־כָּרַ֥ת יְהוָ֖ה עִמָּכֶ֑ם וָאֵשֵׁ֣ב בָּהָ֗ר אַרְבָּעִ֥ים יוֹם֙ וְאַרְבָּעִ֣ים לַ֔יְלָה לֶ֚חֶם לֹ֣א אָכַ֔לְתִּי וּמַ֖יִם לֹ֥א שָׁתִֽיתִי׃
מדרש תנאים
ד״א יער' כמ' לק' חכמים אומ' אמ' משה לישראל אין אתם זהירים כמה עמלתי בתורה וכמה יגעתי בה וכמה צער נצטערתי עליה כמה שנ' (ט ט) ואשב בהר ארבע' יום וכת' אחר אומ' (שמות לד כח) ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבע' [לילה] נכנסתי לבין מלאכים נכנסתי לבין גדודים נכנסתי לבין שרפים שכל אחד ואחד יכול לשרוף את כל העולם על יושביו שנ' (ישע' ו ב) שרפים עומדים ממ' לו:
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
(דף כא) משנה, הקורא את המגילה עומד ויושב יצא. [גמרא] תנא מה שאין כן בתורה. מנא הני מילי אמר רבי אבהו דאמר קרא (דברים ה כח) ואתה פה עמוד עמדי ואמר רבי אבהו אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו כביכול שאפילו הקדוש ברוך הוא בעמידה. ואמר רבי אבהו מנין לרב שלא ישב על גבי מטה וישנה לתלמידיו על גבי קרקע שנאמר ואתה פה עמדי. תנו רבנן מימות יהושע עד רבן גמליאל היו למדין תורה מעומד משמת רבן גמליאל הזקן ירד חולי לעולם והיו למדין תורה מיושב והיינו דתנן משמת רבן גמליאל הזקן בטל כבוד תורה. כתוב אחד אומר (שם ט ט) ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה וכתיב (שם י י) ואנכי עמדתי בהר. אמר רב עומד ולומד יושב ושונה רבי חנינא אמר לא עומד ולא יושב אלא שוחה. רבי אבא אמר אין לשון ישיבה אלא לשון עכבה שנאמר (שם א) ותשבו בקדש ימים רבים. רבא אמר רכות מעומד קשות מיושב:
שיר השירים רבה
מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה. מַיִם רַבִּים, אֵלּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יז, יב): הוֹי הֲמוֹן עַמִּים רַבִּים. לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה, אַהֲבָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי א, ב): אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה'. וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ, אֵלּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ישעיה ז, כ): בַּיּוֹם הַהוּא יְגַלַּח ה' בְּתַעַר הַשְֹּׂכִירָה בְּעֶבְרֵי נָהָר וגו' (ישעיה ח, ז): וְלָכֵן הִנֵּה ה' מַעֲלֶה גו' מֵי הַנָּהָר. אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה, אִם פּוֹתְחִין הֵן כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֶת כָּל תִּסְבָּרִיּוֹת שֶׁלָּהֶן וְנוֹתְנִים מָמוֹנָם בְּדָבָר אֶחָד מִן הַתּוֹרָה, אֵינוֹ מִתְכַּפֵּר בְּיָדָם לְעוֹלָם. דָּבָר אַחֵר, אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה, אִם פּוֹתְחִין אֻמּוֹת הָעוֹלָם כָּל תִּסְבָּרִיּוֹת שֶׁלָּהֶן בְּדָבָר אֶחָד מִן הַתּוֹרָה, וְנוֹתְנִין כָּל מָמוֹנָם בְּדָמָיו שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו, אֵין מִתְכַּפֵּר לָהֶם לְעוֹלָם. בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ, רַבִּי יוֹחָנָן הֲוָה מְטַיֵּל וְסָלֵיק מִטְּבֶרְיָה לְצִפּוֹרִין, וַהֲוָה רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא סָמֵךְ לֵיהּ, מְטוֹן חַד בֵּית חַקְלָא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָדֵין בֵּית חַקְלָא הֲוַת דִּידִי וְזַבִּינְתֵּיהּ בְּגִין מִלְעֵי בְּאוֹרַיְתָא. מְטוֹן חַד בֵּית כֶּרֶם, וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָדֵין בֵּית כֶּרֶם דִּידִי הֲוָה וְזַבִּינְתֵּיהּ בְּגִין מִלְעֵי בְּאוֹרַיְתָא. מְטוֹן חַד בֵּית זֵיתָא, וְאָמַר כְּמוֹ כֵן, שָׁרֵי רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא בָּכֵי, אֲמַר לֵיהּ מָה אַתְּ בָּכֵי, אֲמַר לֵיהּ בָּכֵי אֲנָא דְּלָא שְׁבַקְתְּ לְסִיבוּתֵיךְ כְּלוּם. אָמַר לוֹ, חִיָּא בְּנִי, וּנְקַלָּה זוֹ בְּעֵינֶיךָ מַה שֶּׁעָשִׂיתִי, שֶׁמָּכַרְתִּי דָּבָר שֶׁנִּתַּן לְשִׁשָּׁה יָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ, יא): כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה', אֲבָל הַתּוֹרָה נִתְּנָה לְאַרְבָּעִים יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד, כח): וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם, וּכְתִיב (דברים ט, ט): וָאֵשֵׁב בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם. כַּד דְּמַךְ רַבִּי יוֹחָנָן הָיָה דּוֹרוֹ קוֹרֵא עָלָיו: אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה שֶׁאָהַב רַבִּי יוֹחָנָן אֶת הַתּוֹרָה, בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ. כַּד דְּמַךְ רַבִּי אוֹשַׁעְיָא אִישׁ טְרָיָה רָאוּ מִטָּתוֹ פּוֹרַחַת בָּאֲוִיר, הָיָה דוֹרוֹ קוֹרִין עָלָיו: אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה שֶׁאָהַב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְרַבִּי אוֹשַׁעְיָא אִישׁ טְרָיָה, בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ.