דברים ט:כט מדרש: תנחומא בובר, מדרש תנחומא, פסיקתא דרב כהנא ופסיקתא רבתי

ותגזר אומר ויקם לך (איוב כב כח), הקב"ה דיבר לצדיק, אם עשית רצוני אף אני אעשה רצונך יותר משלי, ותגזר אומר ויקם לך וגו', אמר ר' ברכיה הכהן מהו ויקם לך, אמר הקב"ה לצדיק אני אומר דבר ואתה אומר דבר, כביכול אני מבטל את שלי ואקיים שלך הוי ויקם לך. את היה הדבר כשעשו אותו מעשה, מה עשה הקב"ה אמר למשה לך רד כי שחת עמך (שמות לב ז), מה כתיב ועתה הניחה לי (שם שם י), מיד עמד משה בתפלה ובתחנונים, שנאמר ויחל משה וגו' (שם שם יא), ה' אלהים אל תשחת עמך ונחלתך וגו' (דברים ט כו), והם עמך ונחלתך וגו' (שם שם כט), א"ל הקב"ה איני יכול, א"ל כשם שסבלתם ממצרים ועד הנה, כך סבול אותם, סלח נא לעון העם הזה (במדבר יד יט) ויאמר ה' סלחתי כדברך (שם שם כ), מיד וינחם ה' על הרעה (שמות לב יד) ותגזר אומר ויקם לך, אף יעקב נדר דברים לפני הקב"ה, מנין, שנאמר וידר יעקב נדר לאמר וגו' (בראשית כח כ), ושבתי בשלום אל בית אבי (שם שם כא), א"ל יצחק אבי בקש לצאת לחוצה לארץ, ולא הנחת אותו, בשביל שהיה עולה, נגליתה לו ואמרת לו אל תרד מצרימה (שם כו ב), ואני איני יוצא בטובתי, אלא לפני אחי שלא יהרגני, נטלתי רשות ממך ומאבי אל תניחני, וידר יעקב נדר וגו' (שם כח כ),

לָקַח פַּר אֶחָד. פַּר, לְכַפֵּר עַל הָעֵגֶל, שֶׁהוּא פַּר. אֵילִם שְׁנַיִם, כְּנֶגֶד שְׁנֵי בָּנָיו שֶׁעֲתִידִין לָמוּת. שֶׁכָּל בָּנָיו רְאוּיִין לָמוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף ה' מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ (דברים ט, כ). אֵין לְהַשְׁמִידוֹ אֶלָּא לְשׁוֹן כִּלּוּי בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל וְשָׁרָשָׁיו מִתָּחַת (עמוס ב, ט). כֵּיוָן שֶׁנִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה עָלָיו, דִּכְתִיב וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן (דברים ט, כ), מֵתוּ שְׁנַיִם וְנִשְׁתַּיְּרוּ שְׁנַיִם.

[ט] ר' אבין אמ' תרתיי. ר' אבין א' למלך שהיה לו פלטין ונכנסו שונאים לתוכו ושרפו אתו, מי צריך להתנחם פלטין או בעל פלטין, לא בעל פלטין, כך אמ' הקב"ה בית המקדש ביתי הוא, דכת' יען ביתי אשר הוא חרב (חגי א:ט), מי צריך להתנחם לא אני, הוי נחמו נחמו עמי (ישעיה שם), נחמוני נחמוני עמי. ר' אבין אמ' חורי. ר' אבין א' למלך שהיה לו כרם ונכנסו שונאין לתוכו, וקיצצוהו ופיסקוהו, מי צריך להתנחם בתנחומים כרם או בעל הכרם, כך אמ' הקב"ה ישר' כרמי הן, כי כרם י"י צבאות בית ישראל (ישעיה ה:ז), מי צריך להתנחם לא אני, הוי נחמו נחמו עמי (ישעיה שם), נחמוני נחמוני עמי. ר' ברכיה א' תרתיי, חדא בשם גרמיה וחדא בשם ר' לוי. ר' ברכיה א' למלך שהיה לו צאן ונכנסו זאיבין לתוכה וביקעוה, מי צריך להתנחם צאן או בעל צאן, לא בעל צאן, כך אמ' הקב"ה ישר' צאני הם, שנ' ואתן צאני צאן מרעיתי (יחזקאל לד:לא), מי צריך להתנחם לא אני, הוי נחמו נחמו עמי (ישעיה שם), נחמוני נחמוני עמי. ר' ברכיה בשם ר' לוי למלך שהיה לו כרם ומסרה לערי', וכד הוה עביד חמר טב הוה אמר מה טב חמרא דכרמי, וכד הוה עביד חמר ביש או' מה ביש חמרא דאריסי, א"ל אותו האריס, אדוני המלך כד עביד חמר טב את אמ' חמרא דכרמי, וכד עביד חמר ביש חמרא דאריסי, בין טב ובין ביש דידך הוא, כך בתחילה אמ' הקב"ה למשה, ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים (שמות ג:י), וכיון שעשו אותו המעשה מה כת' תמן, לך רד כי שחת עמך (שם לב:ז), אמ' משה לפני הק', רבון העולמים כד אינון חטאיי אינון דידי וכד אינון זכיי אינון דידך, בין חטאי ובין זכיי דידך אינון, דכ' והם עמך ונחלתך (דברים ט:כט), אל תשחת עמך ונחלתך (שם כו), למה י"י יחרה אפך בעמך (שמות לב:יא), על מה את' מובד לעמך. א"ר סימון לא זז מחבבן עד שקרא אותן עמי, וינחם י"י על הרעה אשר דבר לעשות לעמו (שם יד).