דברים יא:ד מדרש: תנחומא בובר, מדרש תנחומא, מדרש לקח טוב ומדרש שכל טוב

ויאמר ה' מסיני בא וגו' (שם לג ב). מלמד שהחזיר הקב"ה את התורה על אומות העולם, ולא קבלוה, עד שבא אצל ישראל וקבלוה, שנאמר וזרח משעיר למו (שם), אלו בני עשו, שהן בני שעיר, הופיע מהר פארן (שם), אלו בני ישמעאל שנאמר וישב במדבר פארן (בראשית כא כא), וכתיב עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים (חבקוק ג ו), שראה שלא רצו לקבל את התורה, הקפיצן לגיהנם, כמו שאמר לנתר (בהם) [בהן] על הארץ (ויקרא יא כא), ובמקום אחר הוא אומר יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך (תהלים קלח ד), ועדיין צריכין אנו לומר שמא רצו לשמוע, בא מיכה המורשתי ופסק הדבר, שנאמר ועשיתי באף ובחימה נקם את הגוים אשר לא שמעו (וגו') (מיכה ה יד), הא למדת שלא רצו לקבל את התורה, בא דוד ונתן הודאה להקב"ה על כך, שנאמר אתה האל עושה פלא הודעת בעמים עוזך (תהלים עז טו), אמר דוד רבש"ע פלאים שעשית בעולמך שהודעת תורתך לאומות העולם, אין עוזך אלא תורה, שנאמר ה' עוז לעמו יתן (שם כט יא), אמר ר' אבהו גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שאין אומות העולם מקבלין את התורה, ומפני מה יצא ידיהם, אלא כך הוא מדותיו של הקב"ה, עד שיצא ידי בריותיו ואחר כך טורדן מן העולם, לפי שאין הקב"ה בא בטרוניא על בריותיו. [מדה שניה מפני מה יצא ידיהם, מפני פייס האבות.

וַיֹּאמֶר, ה' מִסִּינַי בָּא. מְלַמֵּד, שֶׁהֶחֱזִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַתּוֹרָה עַל כָּל הָאֻמּוֹת וְלֹא קִבְּלוּהָ, עַד שֶׁבָּא אֵצֶל יִשְׂרָאֵל וְקִבְּלוּהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ, אֵלּוּ בְּנֵי עֵשָׂו שֶׁהֵן בְּנֵי שֵׂעִיר. הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן, אֵלּוּ בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּשֵׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן (בראשית כא, כא). וּכְתִיב: עָמַד וַיְמֹדֶד אֶרֶץ וְגוֹ' (חבקוק ג, ו). כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא רָצוּ לְקַבֵּל הַתּוֹרָה, הִתִּירָן וְהִקְפִּיצָן לַגֵּיהִנָּם, כְּמָה דְּאַתְּ אֲמַר: לְנַתֵּר בָּהֶם עַל הָאָרֶץ (ויקרא יא, כא). וּכְתִיב בְּמָקוֹם אַחֵר, יוֹדוּךָ ה' כָּל מַלְכֵי אָרֶץ כִּי שָׁמְעוּ אִמְרֵי פִיךָ (תהלים קלח, ד). וַעֲדַיִן אָנוּ צְרִיכִין לִלְמֹד שֶׁלֹּא רָצוּ לִשְׁמֹעַ. בָּא מִיכָה הַמּוֹרַשְׁתִּי וּפָסַק אֶת הַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעָשִׂיתִי בְּאַף וּבְחֵמָה נָקָם אֶת הַגּוֹיִם וְגוֹ' (מיכה ה, יד). הָא לָמַדְתָּ, שֶׁלֹּא רָצוּ לִשְׁמֹעַ לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה. בָּא דָּוִד וְנָתַן הוֹדָאָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: אַתָּה הָאֵל עוֹשֶׂה פֶלֶא וְגוֹ' (תהלים עז, טו). אָמַר דָּוִד, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, פְּלָאִים שֶׁעָשִׂיתָ בְּעוֹלָמְךָ שֶׁהוֹדַעְתָּ תּוֹרָתְךָ לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם. וְאֵין עֻזְּךָ אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, וְגוֹ' (שם כט, יא). אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ, גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם שֶׁאֵין אֻמּוֹת הָעוֹלָם מְקַבְּלִין אֶת הַתּוֹרָה. מִפְּנֵי מַה יָּצָא יְדֵיהֶם. אֶלָּא כָּךְ מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַד שֶׁיָּצָא יְדֵי בְּרִיּוֹתָיו וְאַחַר כָּךְ טוֹרְדָן מִן הָעוֹלָם, לְפִי שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא עַל בְּרִיּוֹתָיו. מִדָּה שְׁנִיָּה, מִפְּנֵי מָה יָצָא יְדֵיהֶם, מִפְּנֵי פַּיֵּיס הָאָבוֹת.

אמר רבי טוביהו ברבי אליעזר זצ״ל שמחה גדולה בעולם בזמן שהצדיקים בטוב והן יושבין ועוסקין בתורה שהיא מלאכת שמים שכן אמרו דבורה וברק (שופטים ה׳:ט׳) לבי לחוקקי ישראל המתנדבים בעם ברכו ה'. ובאבוד רשעים רנה אלו אויבי ישראל שנקראו רשעים כענין שנאמר בפרעה (שמות ט׳:כ״ז) ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים. וכאשר אבדו מן העולם כענין שנא' (דברים י״א:ד׳) אשר הציף את מי ים סוף על פניהם רנה היתה בעולם. ואמר משה ובני ישראל שירה. ד״א ובאבוד רשעים רנה זה קרח ועדתו שנאמר (במדבר ט״ז:ל״ג) ותכס עליהם הארץ ויאבדו. ד״א זה סיסרא כדכתיב (שופשים ה) כן יאבדו כל אויביך ה'. ד״א זה אחאב בן עמרי רנה היתה. שנאמר (מלכים א כב) ותעבור הרנה. ד״א בטוב צדיקים תעלוץ קריה דכתיב (אשתר ח) ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש וגו'. וכתיב (שם) והעיר שושן צהלה ושמחה. ובאבוד רשעים רנה זה המן ואשתו ובניו דכתיב (שם ז) ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי וחמת המלך שככה. דבר אחר בטוב צדיקים אלו ישראל שנאמר (ישעיהו ס׳:כ״א) ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ. בזמן שעושין רצונו של הקב״ה הם מבושרין שאויבים נופלין בידיהם כענין שנאמר כי תעשה הישר בעיני ה' מה כתיב בתריה כי תצא למלחמה. (ונתנו) תעלז קריה שהם נותנים הודייה למלך מלכי המלכים ברוך הוא כענין שנאמר ביהושפט (דה''ב כ) ובצאתו לפני החלוץ אמר הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו: