דברים יא:י מדרש: אוצר מדרשים, תנחומא בובר, במדבר רבה ומדרש שכל טוב

הרקיע עשוי כקובה, רחבה כאהל ארכה כמשכן, שנאמר (ישעיה מ' כ"ב) הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת, מרוח צפון אינה מסוככת, ומרובעת כאכסדרה, שנאמר (איוב כ"ו ז') נֹטֶה צָפוֹן עַל תֹּהוּ, ומדרום סתומה כחדר, עגולה ככבשן שנאמר (איוב ט' ט') עֹשֶׂה עָשׁ כְּסִיל כִימָה וְחַדְרֵי תֵמָן. מזרח ומערב מיוסדין כבנין על הארץ, שנאמר הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ (עמוס ט' ו'). סביב שמונה עשר ברוחב ששה, כרחוק מזרח ממערב כגבוה שמים מעל הארץ. מצפון לדרום עש עולה כסיל הגלגל כימה, ומזלות מן המזרח למערב, הַתְקַשֵּׁר מַעֲדַנּוֹת כִּימָה אוֹ מֹושְׁכוֹת כְּסִיל תְּפַתֵּחַ (איוב ל"ח ל"א). שבעה מעדנות כימה וחמשה מושכות כסיל, שבעה וחמשה – הרי י״ב. סובב הגלגל שבעה מקושרים מבית, וה׳ מפותחים מבחוץ. זריחת שבעה מצפון לימין וה׳ משמאל, וכנגדן נאספין ששה ביום וששה בלילה. תאומים סוף השבעה, ועקרב סוף החמשה. מן תאומים לקשת כמן עקרב לסרטן, בין עקרב לסרטן כבין עגלה לעקרב, עגלה בצפון ועקרב בדרום. זורח עיגול כלפי דרום ושוקע עיגול כלפי צפון, ובצפון עגלה חוזרת ומשרתת את התלי, והתלי למזלות, והמזלות לגלגל, והגלגל חוזר בגלגל דלי המים. המזלות כסדינים התלי כמלך, ועגלה המנהיג, וכולם ברוח – שנאמר בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה חֹלֲלָה יָדוֹ נָחָשׁ בָּרִיחַ (איוב כ"ו י"ג), נָחָשׁ בָּרִיחַ – זה התלי, חוזרים וזורחים ונאספים מאורות כמלכים וכוכבים כשרי החיילות, וסדורים המזלות במחנה הגדוד שנאמר הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם וגו׳ (ישעיה מ' כ"ו). התלי מגוף המאורות ונטוי מקצה אל הקצה כנחש עקלתון, וראש וזנב שנאמר וַיַּכְרֵת ה׳ מִיִּשְׂרָאֵל רֹאשׁ וְזָנָב (ישעיהו ט' י"ג), מנוד החמה הוא ראש התלי, מנוד הלבנה הוא זנב התלי, מנוד החמה מקצה זה ומנוד התלי מקצה זה, שנאמר וְיַחְדָּו יִהְיוּ תַמִּים עַל רֹאשׁוֹ אֶל הַטַּבַּעַת הָאֶחָת (שמות כ"ו כ"ד). ובאמצע מנוד זה על גבי זה, ומן הטבעות ולמעלה הן הן מנוד המאורות מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת (ו)מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים (שה"ש ב' ט'), כראשי תנינים על המים. מן הטבעת ולמטה הן הן בגלגל כיוצר המנהיג את האבנים, כתנים במים דולה מים ברגליו. חמה במנוד שלה כאור האבוקה, לבנה במנוד שלה כנר בראש המנורה. כוכב חמה ומאדים כמנוד החמה, נוגה וצדק כמנוד לבנה כנרות בקנים, שבתי בזה ובזה כעששית בשלשלת. ראש התלי בראש הששה, כזנב התלי בראש הששה. הראש מהלך אושר והזנב מהלך הופך, מאורות וכוכבים מהלכין נוכח. פגשו מאורות ותלי אֶחָד בְּאֶחָד יִגַּשׁוּ וְרוּחַ לֹא יָבוֹא בֵינֵיהֶם (איוב מ"א ח'), הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם נוֹעָדוּ (עמוס ג' ג'), פָּגוֹשׁ דֹּב שַׁכּוּל בְּאִישׁ וְאַל כְּסִיל בְּאִוַּלְתּוֹ (משלי י"ז י"ב). אחד בראשו ואחד בזנבו או שניהם בראשו או שניהם בזנבו, בין מלפניו בין מלאחריו, בין שניהם מצד אחד, בין שניהם משני צדדין, שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ (יואל ד' ט"ו), אחד מן המאורות ואחד מן הכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם.

ד"א שלח לך. אע"פ שאמר הקב"ה שלח לך, לא היתה מן הקב"ה שילכו, למה שכבר אמר להם הקב"ה את שבחה של ארץ ישראל, שנאמר כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה (דברים ח ז), וכן הוא אומר כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה וגו' (שם יא י), ועד שהם במצרים אמר להם וארד להצילו וגו' [אל ארץ טובה וגו'] (שמות ג ח), ומהו שלח לך, אלא הם בקשו הדברים הללו, שבשעה שהגיעו התחומין, אמר להם משה ראה נתן ה' אלהיך לפניך את הארץ (דברים א כא), באותה שעה נתקרבו ישראל אצל משה, שנאמר ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים וגו' (דברים א כב), זה שאמר עזרא וימאנו לשמוע ולא זכרו (נפלאותיו) [נפלאותיך] וגו' (נחמיה ט יז), ואומר וארון ברית ה' נוסע לפניהם וגו' לתור להם מנוחה (במדבר י לג), (אלא) [והם] אמרו נשלחה אנשים וגו', (לא) [אלא] שלא האמינו בתורתו, וכן אמר דוד לא האמינו (בתורתו) [באלהים] וגו' (תהלם עח כב). ר' יהושע אומר למה היו דומין, למלך שזימן לבנו אשה נאה בת טובים ועשירה, א"ל המך זימנתי לך אשה נאה בת טובים ועשירה אין כמותה בכל העולם, א"ל הבן אלך לראותה, שלא היה מאמין לאביו, מיד הוקשה הדבר והורע לאביו, אמר אביו מה אני עושה, אם אומר לו איני מראה אותה לך, עכשיו הוא אומר כעורה היתה, לפיכך לא רצה להראותה, לסוף אמר לו ראה אותה, ותדע שלא כחשתי בך, ובשביל שלא האמנת לי, קונם שאין אתה רואה אותה בביתך, אלא לבנך אני נותנה, וכך הקב"ה אמר לישראל טובה היא, ולא האמינו אליו, אמרו נשלחה אנשים, אמר הקב"ה אם מעכב אני עליהם והם אומרים לא טובה הארץ, שלא הראה אותה לנו, אמר הקב"ה אלא יראו אותה, ובשבועה שאין אחד מהם נכנס בתוכה, שנאמר אם יראו את הארץ וגו' (במדבר יד כג), אלא לבניהם אני נותנה.

ד"א שלח לך. אע"פ שאמר הקב"ה שלח לך, לא היתה מן הקב"ה שילכו, למה שכבר אמר להם הקב"ה את שבחה של ארץ ישראל, שנאמר כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה (דברים ח ז), וכן הוא אומר כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה וגו' (שם יא י), ועד שהם במצרים אמר להם וארד להצילו וגו' [אל ארץ טובה וגו'] (שמות ג ח), ומהו שלח לך, אלא הם בקשו הדברים הללו, שבשעה שהגיעו התחומין, אמר להם משה ראה נתן ה' אלהיך לפניך את הארץ (דברים א כא), באותה שעה נתקרבו ישראל אצל משה, שנאמר ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים וגו' (דברים א כב), זה שאמר עזרא וימאנו לשמוע ולא זכרו (נפלאותיו) [נפלאותיך] וגו' (נחמיה ט יז), ואומר וארון ברית ה' נוסע לפניהם וגו' לתור להם מנוחה (במדבר י לג), (אלא) [והם] אמרו נשלחה אנשים וגו', (לא) [אלא] שלא האמינו בתורתו, וכן אמר דוד לא האמינו (בתורתו) [באלהים] וגו' (תהלם עח כב). ר' יהושע אומר למה היו דומין, למלך שזימן לבנו אשה נאה בת טובים ועשירה, א"ל המך זימנתי לך אשה נאה בת טובים ועשירה אין כמותה בכל העולם, א"ל הבן אלך לראותה, שלא היה מאמין לאביו, מיד הוקשה הדבר והורע לאביו, אמר אביו מה אני עושה, אם אומר לו איני מראה אותה לך, עכשיו הוא אומר כעורה היתה, לפיכך לא רצה להראותה, לסוף אמר לו ראה אותה, ותדע שלא כחשתי בך, ובשביל שלא האמנת לי, קונם שאין אתה רואה אותה בביתך, אלא לבנך אני נותנה, וכך הקב"ה אמר לישראל טובה היא, ולא האמינו אליו, אמרו נשלחה אנשים, אמר הקב"ה אם מעכב אני עליהם והם אומרים לא טובה הארץ, שלא הראה אותה לנו, אמר הקב"ה אלא יראו אותה, ובשבועה שאין אחד מהם נכנס בתוכה, שנאמר אם יראו את הארץ וגו' (במדבר יד כג), אלא לבניהם אני נותנה.