מדרש על דברים יב:א

תַּנְיָא: "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם" (דברים י״ד:א׳), בִּזְמַן שֶׁאַתֶּם נוֹהֲגִים מִנְהַג בָּנִים אַתֶּם קְרוּיִים 'בָּנִים', [אֵין אַתֶּם נוֹהֲגִים מִנְהַג בָּנִים, אֵין אַתֶּם קְרוּיִים 'בָּנִים'], דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, [אַתֶּם] קְרוּיִים בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיהו ד׳:כ״ב) "בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה". וְאוֹמֵר: (דברים ל״ב:כ׳) "בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם". וְאוֹמֵר: (ישעיהו א׳:ד׳) "זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים". וְאוֹמֵר: (הושע ב׳:א׳) "וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם: לֹא עַמִּי אַתֶּם, יֵאָמֵר לָהֶם: בְּנֵי אֵל חָי". מַאי 'וְאוֹמֵר'? וְכִי תֵּימָא: 'סְכָלִים' הוּא דְּמִיקְרוּ 'בְּנֵי', כִּי לֵית בְּהוּ הֵימְנוּתַיְהוּ לָא מִיקְרוּ 'בְּנֵי', תָּא שְׁמַע: וְאוֹמֵר: "בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם". וְכִי תֵּימָא: כִּי לֵית בְּהוּ הֵימְנוּתַיְהוּ הוּא דְּמִיקְרוּ 'בָּנִים', כִּי פַּלְחֵי לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת לָא מִיקְרוּ 'בָּנִים', תָּא שְׁמַע, וְאוֹמֵר: "זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים". וְכִי תֵּימָא: "בָּנִים מַשְׁחִיתִים" הוּא דְּמִיקְרוּ, "בְּנֵי מְעַלְיָא" לָא מִיקְרוּ, תָּא שְׁמַע: וְאוֹמֵר: "וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם: לֹא עַמִּי אַתֶּם, יֵאָמֵר לָהֶם: בְּנֵי אֵל חָי". [תָּנוּ רַבָּנָן: (דברים י״ב:א׳) "אֵלֶּה הַחֻקִּים", אֵלּוּ הַמִּדְרָשׁוֹת. "וְהַמִּשְׁפָּטִים", אֵלּוּ הַדִּינִים. "אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן", זוֹ מִשְׁנָה. "לַעֲשׂוֹת", זוֹ מַעֲשֶׂה. "בָּאָרֶץ", יָכוֹל כָּל הַמִּצְווֹת כֻּלָּן לֹא יְהוּ נוֹהֲגִים אֶלָּא בָּאָרֶץ? תַּלְמוּד לוֹמַר: (שם) "כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה". אִי "כָּל הַיָּמִים", יָכוֹל יְהוּ נוֹהֲגִים בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּץ לָאָרֶץ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "בָּאָרֶץ". אַחַר שֶׁרִבָּה הַכָּתוּב וּמִעֵט, צֵא וּלְמַד מִמַּה שֶּׁאָמוּר בָּעִנְיָן: (שם) "אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם" וְגוֹ'. מָה עֲבוֹדָה זָרָה מְיֻחֶדֶת, שֶׁהִיא חוֹבַת הַגּוּף וְנוֹהֶגֶת בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּץ לָאָרֶץ, אַף כָּל שֶׁהִיא חוֹבַת הַגּוּף, נוֹהֶגֶת בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּץ לָאָרֶץ].

מַעֲשֶׂה בְּדוֹאֵג בֶּן יוֹסֵף שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ בֵּן קָטָן לְאִמּוֹ, וְהָיְתָה מְמַדֶּדֶת אוֹתוֹ בִּטְפָחִים וְנוֹתֶנֶת מִשְׁקָלוֹ זָהָב לַשָּׁמַיִם בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, וְכֵיוָן שֶׁהֵקִיפָה מְצוּדָה בִּירוּשָׁלַיִם, טְבָחַתּוּ אִמּוֹ בְּיָדֶיהָ וַאֲכָלַתּוּ, וְהָיָה יִרְמְיָה מְקוֹנֵן לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְאוֹמֵר (איכה ב, כ): לְמִי עוֹלַלְתָּ כֹּה אִם תֹּאכַלְנָה נָשִׁים פִּרְיָם עֹלְלֵי טִפֻּחִים. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְשִׁיבַתּוּ (איכה ב, כ): אִם יֵהָרֵג בְּמִקְדַּשׁ ה' כֹּהֵן וְנָבִיא, זֶה זְכַרְיָה בֶּן יְהוֹיָדָע. דָּבָר אַחֵר, עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַל סִלּוּק דַּעַת וְעַל סִלּוּק שְׁכִינָה. אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה צִדְקִיָה רוֹאֶה אֲחֵרִים שֶׁהָיוּ מְנַקְּרִין אֶת עֵינָיו וְלֹא הָיָה לוֹ דַּעַת לְהַטִּיחַ אֶת רֹאשׁוֹ בַּכֹּתֶל עַד שֶׁיָּצָאת נִשְׁמָתוֹ, אֶלָּא גָּרַם לְבָנָיו שֶׁיֵּהָרְגוּ לְפָנָיו. אֶלָּא עַל אוֹתָהּ שָׁעָה נֶאֱמַר (ירמיה ד, ט): יֹאבַד לֵב הַמֶּלֶךְ וְלֵב הַשָֹּׂרִים וגו'. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר עַל בִּטּוּל כְּהֻנָּה וּמַלְכוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (זכריה ד, יד): אֵלֶּה שְׁנֵי בְנֵי הַיִּצְהָר הָעֹמְדִים עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ, אֵלּוּ אַהֲרֹן וְדָוִד, אַהֲרֹן תּוֹבֵעַ עַל כְּהֻנָּתוֹ, וְדָוִד תּוֹבֵעַ עַל מַלְכוּתוֹ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר עַל בִּטּוּל תּוֹרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים יב, א): אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר עַל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות לב, ד): אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל. זַבְדִּי בֶּן לֵוִי אָמַר עַל בִּטּוּל קָרְבָּנוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כט, לט): אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַה' בְּמוֹעֲדֵיכֶם. רַבָּנָן אָמְרֵי עַל בִּטּוּל מִשְׁמָרוֹת, וּמָה הֲנָאָה יֵשׁ לָעוֹלָם מִן הַמִּשְׁמָרוֹת, אֶלָּא בַּשֵּׁנִי הָיוּ מִתְעַנִּין עַל פּוֹרְשֵׂי יַמִּים. בַּשְּׁלִישִׁי הָיוּ מִתְעַנִּין עַל הוֹלְכֵי דְרָכִים. בָּרְבִיעִי הָיוּ מִתְעַנִּין עַל הַתִּינוֹקוֹת שֶׁלֹא יַעֲלֶה אַסְכָּרָה בְּפִיהֶם וְיָמוּתוּ. בַּחֲמִישִׁי הָיוּ מִתְעַנִּין עַל הַמְעֻבָּרוֹת שֶׁלֹא יַפִּילוּ וְעַל הַמְּנִיקוֹת שֶׁלֹא יָמוּתוּ בְּנֵיהֶם. וַהֲלֹא אֵין מִתְעַנִּין עַל שְׁנֵי דְבָרִים כְּאֶחָד, כְּדִכְתִיב (עזרא ח, כג): וַנָּצוּמָה וַנְּבַקְּשָׁה מֵאֱלֹהֵינוּ עַל זֹאת. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר בְּדָנִיֵּאל (דניאל ב, יח): וְרַחֲמִין לְמִבְעֵא מִן קֳדָם אֱלָהּ שְׁמַיָא עַל רָזָא דְּנָה, וְלָא עַל תְּרֵין. אֶלָּא כְּהַהִיא דְּאָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא עַל עֲצִירַת גְּשָׁמִים וְגָלוּת מִתְעַנִּין עֲלֵיהֶן בְּבַת אַחַת. אֲבָל אֵין מִתְעַנִּין לֹא בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת. עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַיִם. אָמַר רַבִּי לֵוִי מָשָׁל לְרוֹפֵא שֶׁחָשַׁשׁ עֵינוֹ אַחַת, אָמַר עֵינִי תִּבְכֶּה עַל עֵינִי. כָּךְ יִשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ עֵינוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (זכריה ט, א): כִּי לַה' עֵין אָדָם וְכֹל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, כִּבְיָכוֹל אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֵינִי תִבְכֶּה עַל עֵינִי. כִּי רָחַק מִמֶּנִי מְנַחֵם מֵשִׁיב נַפְשִׁי, מַה שְּׁמוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר ה' שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה כג, ו): וְזֶה שְׁמוֹ אֲשֶׁר יִקְרְאוֹ ה' צִדְקֵנוּ. דְּאָמַר רַבִּי לֵוִי טָבָא לִמְדִינְתָּא דִּשְׁמָהּ כְּשֵׁם מַלְכָּהּ וְשֵׁם מַלְכָּהּ כְּשֵׁם אֱלֹהֶיהָ. טָבָא לִמְדִינְתָּא דִּשְׁמָהּ כְּשֵׁם מַלְכָּהּ, דִּכְתִיב (יחזקאל מח, לה): וְשֵׁם הָעִיר מִיּוֹם ה' שָׁמָּה. וְשֵׁם מַלְכָּהּ כְּשֵׁם אֱלֹהֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְזֶה שְׁמוֹ אֲשֶׁר יִקְרְאוֹ ה' צִדְקֵנוּ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר צֶמַח שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ו, יב): הִנֵּה אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח. רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַיְּבוּ אָמַר מְנַחֵם שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא וְלֹא פְּלִיגֵי חוּשְׁבְּנָא דְּדֵין כְּחוּשְׁבְּנָא דְּדֵין, הוּא מְנַחֵם הוּא צֶמַח. וַהֲדָא מְסַיֵּיעַ לַהֲדָא דְּרַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַיְּבוּ. עוֹבָדָא הֲוָה בְּחַד בַּר נָשׁ דַּהֲוָה קָא רָדֵי, גָּעַת חֲדָא תּוֹרְתֵיהּ, עֲבַר עֲלוֹי חַד עַרְבִי, אֲמַר לֵיהּ מָה אַתְּ, אֲמַר לֵיהּ יְהוּדָאי אֲנָא, אֲמַר לֵיהּ שְׁרֵי תּוֹרָךְ וּשְׁרֵי פַּדְנָךְ, אֲמַר לֵיהּ לָמָּה, אֲמַר לֵיהּ דְּבֵית מַקְדְּשׁוֹן דִּיהוּדָאי חָרַב. אֲמַר לֵיהּ מְנָא יָדַעְתְּ, אֲמַר לֵיהּ יְדָעִית מִן גְּעִיָּיתָא דְּתוֹרָךְ. עַד דַּהֲוָה עָסֵיק עִמֵּיהּ גָּעַת זִימְנָא אַחְרִיתֵּי, אֲמַר לוֹ אֲסַר תּוֹרָךְ אֲסַר פַּדְּנָךְ דְּאִתְיְילֵיד פְּרִיקְהוֹן דִּיהוּדָאי. אֲמַר לֵיהּ וּמַה שְּׁמֵיהּ, אֲמַר לוֹ מְנַחֵם שְׁמֵיהּ. וַאֲבוּי מַה שְּׁמֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ חִזְקִיָּה. אֲמַר לֵיהּ וְהֵיכָן שָׁרְיָין, אֲמַר לֵיהּ בְּבִירַת עַרְבָא בִּדְבֵית לֶחֶם יְהוּדָה. זַבֵּין הַהוּא גַּבְרָא תּוֹרוֹי זַבֵּין פַּדְּנֵיהּ וַהֲוָה מַזְבֵּין לְבִידִין דִּינוּקִין. עָלַל לְקַרְתָּא וּנְפַק לְקַרְתָּא, עָלַל לִמְדִינָה וּנְפַק לִמְדִינָה, עַד דִּמְטָא לְתַמָּן, אַתְיָין כָּל כְּפָרַיָא לְמִזְבַּן מִינֵּיהּ וְהַהִיא אִיתְּתָא אִמֵּיהּ דְּהַהוּא יְנוּקָא לָא זַבְנַת מִינֵיהּ. אֲמַר לָהּ לָמָּה לֵית אַתְּ זַבְנַת לְבִידִין דִּינוּקִין, אָמְרָה לֵיהּ דַּחֲשָׁיֵיהּ קָשֵׁיי לִינוּקֵי. אֲמַר לָהּ לָמָּה, אָמְרָה לֵיהּ דְּעַל רַגְלוֹי חָרַב בֵּית מַקְדְּשָׁא. אֲמַר לָהּ רְחִיצִין אֲנַן בְּמָרֵיהּ עָלְמָא דְּעַל רַגְלוֹי חָרַב וְעַל רַגְלוֹי מִיתְבְּנֵי. אֲמַר לָהּ אַתְּ הֲוֵי נְסִיבָא לִיךְ מִן אִילֵין לְבִידִין דִּינוּקֵיךְ וּלְבָתַר יוֹמִין אֲנָא אָתֵי לְבֵיתֵךְ וְנָסַב פְּרִיעֵיךְ, נָסְבָה וְאָזְלָה. לְבָתַר יוֹמִין אֲמַר הַאי גַבְרָא אֵיזִיל וְאֶיחֱמֵי הַהוּא יְנוּקָא מַאי קָא עָבֵיד, אֲתָא לְגַבָּהּ אֲמַר לָהּ הַהוּא יְנוּקָא מַאי קָא עָבִיד, אָמְרָה לֵיהּ לָא אֲמָרִית לָךְ דַּחֲשָׁיֵיה קָשֵׁיי אֲפִלּוּ עַל רִגְלֵיהּ נַחֲשֵׁיהּ, דְּמִן הַהִיא שַׁעְתָּא אַתְיָין רוּחִין וְעִלְעוּלִין טַעֲנוּנֵיהּ וְאָזְלִין לְהוֹן. אֲמַר לָהּ וְלָא כָךְ אֲמָרִית לָךְ דְּעַל רִגְלוֹי חָרַב וְעַל רִגְלוֹי מִתְבְּנֵי. אָמַר רַבִּי אָבוּן לָמָּה לִי לִלְמֹד מִן עַרְבִיֵּי, וְלֹא מִקְרָא מָלֵא הוּא, דִּכְתִיב (ישעיה י, לד): וְהַלְּבָנוֹן בְּאַדִּיר יִפּוֹל. וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ (ישעיה יא, א): וְיָצָא חֹטֶר מִגֶּזַע יִשָּׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה. דְּבֵי רַבִּי שִׁילָא אָמְרֵי שִׁילֹה שְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט, י): עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה. שִׁלָּה כְּתִיב. דְּבֵי רַבִּי חֲנִינָא אָמְרֵי חֲנִינָה שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה טז, יג): אֲשֶׁר לֹא אֶתֵּן לָכֶם חֲנִינָה. דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי אָמְרֵי יִנּוֹן שְׁמוֹ, דִּכְתִיב (תהלים עב, יז): לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ. רַבִּי בֵּיבָא סַנֵּגוֹרְיָא אָמַר נְהִירָא שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ב, כב): וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא. נְהִירָא כְּתִיב. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּרַבִּי יִצְחָק הָדֵין מַלְכָּא מְשִׁיחָא אִי מֵחַיָּיא הוּא דָּוִד שְׁמֵיהּ, אִי מִמֵּיתַיָא הוּא דָּוִד שְׁמֵיהּ. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא אֲנָא אוֹמַר טַעְמֵיהּ (תהלים יח, נא): מַגְּדִיל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ, וּלְדָוִד, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ. הָיוּ בָנַי שׁוֹמֵמִים כִּי גָבַר אוֹיֵב. רַבִּי אַיְּבוּ אֲמַר כַּהֲדָא אַפְתָּא דְּקַרָא דְּכַמָּה דְּהַהִיא רַבְיָיא הִיא קְטַנָּא. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר כַּהֲדָא חֲזִירְתָּא דְּכַמָּה דְּבָנֶיהָ רַבְיָין הִיא קְטַנָּא.

אקרא לאלקים עליון לאל גומר עלי. אמר רבי סימון בשם רבי יהושע בשלשה מקומות הסכים הקדוש ברוך הוא עם בית דין של מטה. ורבותינו אומרים אף ביריחו הסכים עמהם על ידי יהושע. שנאמר (יהושע ז י-יא) ויאמר ה' אל יהושע למה זה אתה נופל על פניך. חטא ישראל וגם עברו את בריתי. ואלו הן שלשה מקומות. המעשרות ומגלת אסתר ושאילת שלום בשם. מעשרות מנין לפי שלא גלו ישראל אלא על שבטלו את המעשרות. וכיון שגלו נפטרו מן המעשרות. שנאמר (דברים יב א) אלה החקים והמשפטים אשר תשמרו לעשות. כיון שחזרו בימי עזרא קיימו אותן מעצמן. מנין ר' יוחנן אומר (נחמיה י לח) ואת ראשית עריסותיכם. ואומר (שם א) ובכל זאת אנו כורתים. מהו ובכל זאת. אמרו בין שאנו גולים בין שאנו עומדים מקיימים אנו מצות מעשרות. ומנין שגמר הקדוש ברוך הוא עמהם שנאמר (שם) על החתום. החתומים אינו אומר אלא על החתום. חזרו ובטלו אותם. וכן מלאכי אומר (מלאכי ג ח) היקבע אדם אלקים וגו' ואמרתם במה קבענוך התרומה והמעשר. אמר רב שמואל בר רב יצחק בנוהג שבעולם הרב גוזר לתלמיד והוא עושה שמא התלמיד גוזר לרב והוא מקיים. ואתם גזרתם עלי בשביל המעשרות וגמרתי עמכם. ואחר כך חזרתם בכם וקבעתם אותי ובטלתם אותו. היקבע אדם אלקים. מהו היקבע אדם אלקים. אמר ר' לוי כל מי שהוא מבקש לומר לחבירו מה אתה גוזל לי אומר לו מה אתה קובע לי. דבר אחר היקבע. אמר ר' ברכיה בשם רבי יוחנן אמר הקדוש ברוך הוא לישראל קובעים אתם אותי מלפשוט יד בעולמי ולהרויח אותו. שנאמר היקבע אדם אלקים. מגלת אסתר מנין שנאמר (אסתר ט כז) קיימו וקבלו היהודים. קיימו למעלה מה שקיבלו למטה. ושאילת שלום בשם שנאמר (רות ב ד) ויאמר לקוצרים ה' עמכם. ואם תאמר מעצמו יצא אבל לא הסכימו עמו מן השמים. הרי אומר המלאך לגדעון (שופטים ו יב) ה' עמך גבור החיל. אמר ר' תחליפא דקסרי בשעה שעבר שאול על גזירתו של הקדוש ברוך הוא בעמלק ושמואל בא והוכיחו (שמואל א טו כו) כי מאסתה את דבר ה'. כיון שבקש לילך קרע לו את מעילו. שנאמר (שם כז) ויסב שמואל ללכת ויחזק בכנף מעילו ויקרע. אמר לו שמואל (שם כח) קרע ה' את ממלכות ישראל וגו'. אמר לו ומי הוא זה. אמר לו איני אומר לך אלא אני רומז לך. מי שהוא קורע לך את מעילך הוא עתיד ליטול את מלכותך. כיון שנכנס למערה וקרע דוד את כנף המעיל אשר לשאול מיד הכיר שאול מה שאמר לו שמואל. התחיל אומר (שמואל-א כד כ) הנה ידעתי כי מלוך תמלוך. מלוך בעולם הזה תמלוך לעולם הבא:

אלה החקים - (קידושין לו) אלו המדרשות.