דברים יב:ה מדרש: אוצר מדרשים, ספרא, במדבר רבה ומכילתא דרבי שמעון בן יוחאי

ט״ו) שני כתובים המכחישים זה את זה עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם, כיצד? כתוב אחד אומר ותהי ישראל ח׳ מאות אלף וגו׳ (שמואל ב כ״ד:ט׳) וכתוב אחד אומר ויהי כל ישראל אלף אלפים ומאה אלף וגו׳ (דהי״א כ״א ה׳) נמצא ביניהם ג׳ מאות אלף, וג׳ מאות אלף אלו מה טיבם? בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם ובני ישראל למספרם ראשי האבות ושרי האלפים וגו' המחלקות הבאה והיוצאת וגו׳ המחלקת האחת כ״ד אלף וגו׳ (שם כ״ז) מלמד שג׳ מאות אלף היו כתובים בנימוסו של מלך, ולא הוצרכו להמנות. הא כיצד: כ״ד אלף לי״ב חדש הרי רפ״ח אלף נשארו י״ב אלף הם נשיאי ישראל, הטילן הכתוב וחזר וכללן. כיוצא בו אתה אומר כי אם אל המקום אשר יבחר ה׳ אלהיכם מכל שבטיכם, וכתוב אחד אומר אשר יבחר באחד שבטיך, בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם [במקום אשר יבחר ה׳ אלהיך בו (דברים י״ב ה׳—י״ד—י״ח) היא ירושלם], וכן ויתן דוד לארנון במקום שקלי זהב שש מאות (דהי״א כ״א כ״ה) והלא לא נקנה אלא בחמשים שנאמר ויקן דוד את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים (שמואל ב כ״ד:כ״ד), מה ת״ל שש מאות אלא שהיו דמיו שש מאות זהובים ונתן חמשים מכל שבט ושבט, נמצא משלו חמשים לבד על שבט יהודה. ר׳ נחמיה אומר דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקומות אחרים, וכה״א היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה (משלי ל״א:י״ד).

[ב] יכול באיזה רגל שירצה? תלמוד לומר (דברים יב, ה) "ובאת שמה והבאתם שמה" – אם להתיר, כבר התיר. אם לקבוע, כבר קבוע. אם כן למה נאמר "ובאת שמה והבאתם שמה"? אלא זה רגל ראשון שפגעת בו.

[ז] "ושלשים יום" – יכול בין סמוכים בין מפוזרים? תלמוד לומר "יום" – מה יום כולו אחד אף שלשים כולו אחד. יכול שלשים סמוכים ושלשה בין סמוכים בין מפוזרים? תלמוד לומר "ושלשים יום ושלשת ימים" – מה שלשים סמוכים אף שלשת סמוכים. "ושלשים יום ושלשת ימים" מה תלמוד לומר? שיכול נקבה – שימי טומאתה מרובים – ימי טהרתה מרובים, זכר – שימי טומאתו מעוטים – אינו דין שיהיו ימי טהרתו מרובים?! תלמוד לומר "ושלשים יום ושלשת ימים". "תשב" – להביא את המקשה בתוך י"א יום שתהיה טהורה מן הזיבה. יכול שתהא טהורה מן הנדה? תלמוד לומר "כימי נדת דותה תטמא" – בדמי טהרה אף על פי שהיא רואה.