וַהֲבֵאתֶ֣ם שָׁ֗מָּה עֹלֹֽתֵיכֶם֙ וְזִבְחֵיכֶ֔ם וְאֵת֙ מַעְשְׂרֹ֣תֵיכֶ֔ם וְאֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת יֶדְכֶ֑ם וְנִדְרֵיכֶם֙ וְנִדְבֹ֣תֵיכֶ֔ם וּבְכֹרֹ֥ת בְּקַרְכֶ֖ם וְצֹאנְכֶֽם׃
מדרש שכל טוב
באדם ובבהמה. הקיש בכור אדם לבכור בהמה, ובכור בהמה לבכור אדם, מה בכור אדם אינו נוהג בלוים, אף בכור בהמה אינו נוהג בלוים, ומה בהמה הנפלים פוטרין בה את הבהמה, אף האדם הנפלים פוטרין בו את הבכורה, ולפי שהוא אומר והבאתם שמה (את) עולותיכם [וגו'] ובכורות בקרכם וצאנכם (דברים יב ו) שומע אני אפי' הוא במקום רחוק יהיה עליו חובה להביאו לבית הבחירה, ת"ל באדם ובבהמה, מה בכור אדם את נותנו לכהן בכל מקום אף בכור בהמה את נותנו לכהן בכל מקום, ומה בכור אדם את מטפל בו שלשים יום, פי' דלא ליפרקי' עד תלתין יומין דדילמא הוי נפל, אף בכור בהמה מטפל בה שלשים יום, אע"ג דמבן שמונה ידוע דלא הוי נפל:
מדרש לקח טוב
מה כתוב למעלה מן הענין (שם) כאשר תדור נדר לאלהים אל תאחר לשלמו כי אין חפץ בכסילים את אשר תדור שלם. ותניא טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר ממי שנודר ואינו משלם וממי שנודר ומשלם. טוב הוא שלא ידור כלל ונדרש הפסוק כן אע״פ שאת אשר תדור תשלם טוב אשר לא תדור כלל. וכל שכן משתדור ולא תשלם שהוא נקרא עבריין שהזהיר הקב״ה לישראל שלא יהו רגילין בנדרים ובשבועות שלא יבואו לידי עבירה אבל נשבע אדם לקיים את המצוה שנאמר (תהילים קי״ט:ק״ו) נשבעתי ואקיימה לשמור וגו'. ואע״פ שמושבע ועומד מהר סיני הוא לזרז עצמו למצוה מותר. ולמה נסמכה פרשת נדרים לפרשת הקרבנות לפי שנדרי הקרבנות כיון שעבר עליו הרגל חייב. שנאמר (דברים כ״ג:כ״ב) לא תאחר לשלמו (שם יב) ובאת שמה והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם וגו', וכתיב למעלה מן הענין (במדבר כ״ט:ל״ט) אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם ונדבותיכם וגומר. הסמיך נדרי ביטוי לנדרי הקרבנות:
מדרש אגדה
עולותיכם וזבחיכם. עולותיכם אלו עולות ראייה, שנאמר ולא יראו פני ריקם (שמות כג טו):