דברים יב:יט מדרש: דברים רבה וויקרא רבה

כִּי יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי יח, טז): מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ וְלִפְנֵי גְדֹלִים יַנְחֶנּוּ. מַהוּ מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ, מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁיָּצְאוּ לִגְבוֹת לְעֵסֶק מִצְווֹת רַבּוֹתֵינוּ, הָלְכוּ לְחֵילָתָהּ שֶׁל אַנְטוֹכִיָּא, וְהָיָה שָׁם אָדָם אֶחָד וְהָיָה נִקְרָא אַבָּא יוּדָן, וְהָיָה לָמוּד לִתֵּן לְרַבּוֹתֵינוּ בְּיַד רְחָבָה, נַעֲשָׂה אוֹתוֹ אַבָּא יוּדָן עָנִי, רָאָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁהָלְכוּ לִגְבוֹת שָׁם, וְהִטְמִין עַצְמוֹ מִפְּנֵיהֶם וְעָלָה לְבֵיתוֹ, וְעָשָׂה יוֹם וּשְׁנַיִם וְלֹא יָרַד לַשּׁוּק, אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי מָה לֹא יָרַדְתָּ לַשּׁוּק, הֲרֵי שְׁנֵי יָמִים, אָמַר לָהּ רַבּוֹתֵינוּ בָּאוּ לִגְבוֹת לְעֵסֶק מִצְווֹת עֲמֵלֵי תּוֹרָה, וְאֵין סִפֵּק בְּיָדִי לִתֵּן לָהֶם, וַאֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ לֵירֵד לַשּׁוּק. אִשְׁתּוֹ שֶׁהָיְתָה אוֹהֶבֶת אֶת הַמִּצְווֹת אָמְרָה לוֹ, לֹא נִשְׁתַּיֵּר לָנוּ שָׂדֶה אֶחָת, מְכֹר חֶצְיָהּ וְתֵן אוֹתָהּ לָהֶן. הָלַךְ וְעָשָׂה כֵן, מָכַר אוֹתָהּ חֲצִי שָׂדֶה בַּחֲמִשָּׁה זְהוּבִים וְנָתַן אוֹתָן לְרַבּוֹתֵינוּ, וְאָמַר לָהֶן הִתְפַּלְּלוּ עָלָי, הִתְפַּלְּלוּ עָלָיו וְאָמְרוּ לוֹ הַמָּקוֹם יְמַלֵּא חֶסְרוֹנֶךָ. הָלְכוּ לָהֶן רַבּוֹתֵינוּ לִגְבוֹת בְּמָקוֹם אַחֵר, אוֹתוֹ אַבָּא יוּדָן חָרַשׁ בַּחֲצִי שָׂדֶה, וּמָצָא שָׁם סִימָא גְדוֹלָה וְנַעֲשָׂה עָשִׁיר יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיָה קֹדֶם, עַד שֶׁרַבּוֹתֵינוּ חוֹזְרִין עָבְרוּ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, אָמְרוּ לְאֶחָד חַיֶּיךָ הַעֲמִידֵנוּ עִם אַבָּא יוּדָן, אָמַר לָהֶם אוֹתוֹ הָאִישׁ, וּמִי יָכוֹל לַעֲמֹד, עִם הַמֶּלֶךְ וְלֹא עִמּוֹ. אָמְרוּ לוֹ אֵין אָנוּ מְבַקְּשִׁין אֶלָּא שֶׁלֹא יֵדַע שֶׁעָבַרְנוּ כָּאן וְלֹא שָׁאַלְנוּ אֶת שְׁלוֹמוֹ. יָדַע אַבָּא יוּדָן וּבָא אֶצְלָם וְנָתַן לָהֶם אֶלֶף זְהוּבִים, אָמַר לָהֶם עָשְׂתָה תְּפִלַּתְכֶם פֵּרוֹת, אָמְרוּ לוֹ אַף אָנוּ הָיִינוּ יוֹדְעִים בְּמַעֲשֶׂיךָ הַטּוֹבִים וְעָשִׂינוּ אוֹתְךָ רֹאשׁ פֶּרֶק, קָרְאוּ עָלָיו רַבּוֹתֵינוּ: מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ וְלִפְנֵי גְדוֹלִים יַנְחֶנּוּ. דָּבָר אַחֵר, מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי חִיָּא שֶׁעָשָׂה נְדָבָה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הַגָּדוֹל שֶׁבִּטְבֶרְיָא, וּפָסַק אָדָם אֶחָד לִטְרָא שֶׁל זָהָב, נְטָלוֹ רַבִּי חִיָּא וְהוֹשִׁיבוֹ אֶצְלוֹ וְקָרָא עָלָיו: מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ. דָּבָר אַחֵר, מַעֲשֶׂה בְּרֵישׁ לָקִישׁ שֶׁהָלַךְ לְבָצְרָה, וְהָיָה שָׁם אָדָם אֶחָד נִקְרָא אָבִין רַמָּאָה, וְלֹא שֶׁהָיָה רַמַּאי חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא שֶׁהָיָה מְרַמֶּה בְּמִצְווֹת, שֶׁהָיָה הַקָּהָל פּוֹסֵק וְאַחַר כָּךְ פּוֹסֵק כְּנֶגֶד כָּל הַקָּהָל, עָשָׂה שָׁם רֵישׁ לָקִישׁ פִּסְקָה וְנָתַן כְּנֶגֶד כָּל הַקָּהָל, נְטָלוֹ רֵישׁ לָקִישׁ וְהוֹשִׁיבוֹ אֶצְלוֹ וְקָרָא עָלָיו: מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ וְלִפְנֵי גְדוֹלִים יַנְחֶנּוּ. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מַה לִּי לְמָקוֹם אַחֵר לְמֹד מִמְקוֹמוֹ, מַה כְּתִיב לְמַעְלָה (דברים יב, יט): הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲזֹב אֶת הַלֵּוִי, וְאַחַר כָּךְ: כִּי יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ.

דָּבָר אַחֵר, מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן (דברים יב, יט): הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲזֹב אֶת הַלֵּוִי, וְאַחַר כָּךְ: כִּי יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ, אָמַר רַבִּי לֵוִי לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמִי שֶׁאָמַר לַחֲבֵרוֹ הַשְׁאִילֵנִי זָהוּב אֶחָד, אָמַר לוֹ אֵינִי מַכִּיר חֶשְׁבּוֹנֶךָ, אָמַר לוֹ בְּדֹק אוֹתִי, נָתַן לוֹ וּפָרַע לוֹ מִיָּד, אָמַר לוֹ אֲפִלּוּ צָרִיךְ אַתָּה עַד עֶשְׂרִים עַד שְׁלשִׁים זְהוּבִים טֹל לְךָ, אָמַר, מִי גָּרַם לְךָ לִטֹּל כָּל מַה שֶּׁאַתְּ מְבַקֵּשׁ, שֶׁעָשִׂיתָ לִי חֶשְׁבּוֹן טוֹב, כָּךְ הָאָדָם הַזֶּה כְּשֶׁנִּבְדַּק וּמַפְרִישׁ מַעְשְׂרוֹתָיו כָּרָאוּי מַרְחִיבִין לוֹ אֶת גְּבוּלוֹ, הֱוֵי לְפִי מַתְּנָתְךָ מַרְחִיבִין לְךָ.

מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ (משלי יח, טז), מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהָלְכוּ לְחוֹלוֹת אַנְטוֹכְיָא לְעֵסֶק מִגְבַת צְדָקָה לַחֲכָמִים, וַהֲוָה תַּמָּן חַד בַּר נָשׁ וַהֲוָה שְׁמֵיהּ אַבָּא יוּדָן, וַהֲוָה יָהֵיב פַּרְנָסָה בְּעַיִן טוֹבָה, פַּעַם אַחַת יָרַד מִנְּכָסָיו וְרָאָה רַבּוֹתֵינוּ שָׁם וְנִתְכַּרְכְּמוּ פָנָיו, הָלַךְ לוֹ אֵצֶל אִשְׁתּוֹ, אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי מָה פָּנֶיךָ חוֹלָנִיּוֹת, אָמַר לָהּ רַבּוֹתַי כָּאן וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת, אִשְׁתּוֹ שֶׁהָיְתָה צַדֶּקֶת מִמֶּנּוּ אָמְרָה לוֹ לֹא נִשְׁתַּיֵּר לָנוּ אֶלָּא שָׂדֶה פְּלוֹנִי בִּלְבָד, לֵךְ מְכֹר חֶצְיָהּ וּתְנָהּ לָהֶן, הָלַךְ וּמָכַר חֶצְיָה וּנְתָנָהּ לָהֶן, נִתְפַּלְּלוּ עָלָיו וְאָמְרוּ הַמָּקוֹם יְמַלֵּא חֶסְרוֹנְךָ. לְאַחַר יָמִים הָלַךְ לַחֲרשׁ בַּחֲצִי שָׂדֵהוּ, עִם כְּשֶׁהוּא חוֹרֵשׁ נִפְתְּחָה הָאָרֶץ לְפָנָיו וְנָפְלָה פָּרָתוֹ שָׁם וְנִשְׁבְּרָה רַגְלָהּ, יָרַד לְהַעֲלוֹתָהּ וְהֵאִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֵינוֹ וּמָצָא שָׁם סִימָה, אָמַר לְטוֹבָתִי נִשְׁבְּרָה רֶגֶל פָּרָתִי. בַּחֲזִירַת רַבּוֹתֵינוּ לְשָׁם שָׁאֲלוּ עָלָיו וְאָמְרוּ מָה אַבָּא יוּדָן עָבֵיד, אֲמַר לְהוֹן הוּא אַבָּא יוּדָן דְּעַבְדֵי, אַבָּא יוּדָן דְּעִזְּיָן, אַבָּא יוּדָן דִּגְמַלֵּי, אַבָּא יוּדָן דְּתוֹרֵי, מַן יָכוֹל לְמֶחֱמֵי סְבַר אַפּוֹיָא דְאַבָּא יוּדָן. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע יָצָא לִקְרָאתָן, אָמְרוּ לֵיהּ מָה אַבָּא יוּדָן עָבֵיד, אֲמַר לָהֶן עָשְׂתָה תְּפִלַּתְכֶם פֵּרוֹת וּפֵרֵי פֵּרוֹת, אָמְרוּ לוֹ חַיֶּיךָ אַף עַל פִּי שֶׁנָּתְנוּ אֲחֵרִים יוֹתֵר מִמְּךָ לְךָ כָּתַבְנוּ בָּרֹאשׁ, נְטָלוּהוּ וְהוֹשִׁיבוּהוּ אֶצְלָן וְקָרְאוּ עָלָיו זֶה הַפָּסוּק: מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָזַל לְבָצְרָה וַהֲוָה תַּמָּן חַד בַּר נָשׁ וַהֲוָה שְׁמֵיהּ אַבָּא יוּדָן רַמַּאי, וְחַס וְשָׁלוֹם לָא הֲוָה רַמַּאי, אֶלָּא דַּהֲוָה מְרַמֵּי בְּמִצְוָתָא, כַּד הַוְיָן פָּסְקִין כָּל עַמָּה, הֲוָה פָּסֵיק כָּל קֳבֵל כֻּלְּהוֹן, נְטָלוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְהוֹשִׁיבוֹ אֶצְלוֹ וְקָרָא עָלָיו הַפָּסוּק הַזֶּה: מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ. רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא עָבֵיד פְּסִיקָה לְמִתַּן בְּבֵי מִדְרְשָׁא דִטְבֶרְיָא, וַהֲוָה תַּמָּן חַד בַּר נָשׁ מִן בְּנוֹ דְסִילְכָא וּפָסַק חָדָא לִיטְרָא דִּדְהַב, נְטָלוֹ רַבִּי חִיָא בַּר אַבָּא וְהוֹשִׁיבוֹ אֶצְלוֹ וְקָרָא עָלָיו הַפָּסוּק הַזֶּה: מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ כְּתִיב (דברים יב, יט): הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲזֹב אֶת הַלֵּוִי, וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ (דברים יב, כ): כִּי יַרְחִיב ה' אֶת גְּבֻלְךָ, וְכִי מָה עִנְיָן זֶה לָזֶה, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְפִי מַתְּנוֹתֶיךָ מַרְחִיבִין לְךָ. רַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי הוֹשַׁעְיָא עֶבֶד מֵבִיא פָּר וְרַבּוֹ מֵבִיא פָּר, הָעֶבֶד קֹדֶם לְרַבּוֹ, דִּתְנַן תַּמָּן (גמרא הוריות יב, ב): פַּר הַמָּשִׁיחַ וּפַר הָעֵדָה עוֹמְדִים, פַּר הַמָּשִׁיחַ קוֹדֵם לְפַר הָעֵדָה לְכָל מַעֲשָׂיו.