דברים יב:כז מדרש: ספרא, מדרש לקח טוב, מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי ומדרש אגדה

[ג] "הכהן המחטא אֹתָהּ יֹאכלנה" – פרט לטבול יום ולמחוסר כפורים ולאונן. "אֹתָהּ" – כשרה ולא פסולה. "…אֹתָהּ" – שיתן דמה למעלה ולא יתן דמה למטה. וכי מאין באת? מכלל שנאמר (דברים יב, כז) "ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלקיך והבשר תאכל" – שומע אני חטאת שניתן דמה למטה כשרה; והא מה אני מקיים "על קרנות המזבח"? – מצוה. יכול כשם שטעון ארבע מתנות ואם נתנם מתנה אחת כפר – כך תהא טעונה דמים למעלה ואם נתנם למטה כשרה. והלא דין הוא! דמים נתנים למטה ודמים נתנים למעלה. מה הנתנים למטה – אם נתנם למעלה לא הורצו, אף הנתנים למעלה – אם נתנם למטה לא הורצו. מה לתחתונים אם נתנם למעלה לא הורצו – שאין מהם קרב למעלה! תאמר בעליונים אם נתנם למטה לא הורצו – שיש מהם קרב למטה! הפנימים יוכיחו! שיש מהם קרב בחוץ ואם נתנם בחוץ לא הורצו! מה לפנימים אם נתנם בחוץ לא הורצו – שאין מזבח הפנימי ממרקו! תאמר בעליונים שהרי קרנות ממרקות אותם! הואיל וקרנות ממרקות אותם – אם נתנם למטה כשרה! תלמוד לומר "אֹתָהּ" – שניתן דמה למעלה ולא שניתן דמה למטה.

[ה] משום ר' ישמעאל אמרו הרי הוא אומר (במדבר יח, יז) "אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה קדש הם. את דמם תזרק על המזבח ואת חלבם תקטיר" – למדנו לבכור שהוא טעון דמים וחלבים למזבח. למעשר ולפסח מנין? כשהוא אומר (דברים יב, כז) "וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ עַל מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהַבָּשָׂר תֹּאכֵל". שיכול אין לי אלא דמם; חלבם מנין? תלמוד לומר "כל חלב לשם".

[ז] מכאן אמרו: אבר שיצא חוץ לחומה בפסחים – חותך עד שמגיע לעצם וקולף עד שמגיע לפרק ומתירו מן הפרק וחותך ובמוקדשין – חותך בקופיץ כל מקום שירצה; שאין בו משום שבירת עצם. "כל טהור יֹאכל בשר" – מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (דברים יב, כז) "ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלקיך והבשר תֹּאכֵל" – יכול לא יאכלו אלא בעליו; קל וחומר מפסח. לכך נאמר "כל טהור יֹאכל בשר".